קטגוריה: ספר החיים

הפעם הראשונה בה התאהבתי הייתה בשנת 1973. קראו לה מיכל. היו לה עיני דבש, שיער שטני בהיר, המון נמשים וחיוך רחב של בנות איכרים. למדנו ביחד בכיתה ג'. אהבנו לשחק במגרש הספורט של "תל-חי", בית הספר היסודי בשכונת נוה-שאנן בחיפה. … להמשיך לקרוא ←

אין גשם, אין שרב או פחד

מוות. רק אמנות. להמשיך לקרוא ←

יד אוחזת יד. הרטט המחשמל הייחודי אותו אני מחפש. או שיש או שאין. מבדק זריז ומדויק, יותר מכל שיחת נפש מעמיקה, יותר ממאות שעות של טיפול זוגי. אני אומר לה: "יש בעולם לפחות 20,000 גברים שהיו מתאימים לך ברגע זה. יש לפחות 20,000 נשים שהיו מתאימות לי עכשיו. אחת מעשרים אלף. זו את." היא מחייכת. להמשיך לקרוא ←

"ובכן, כפי שאמרתי, לידתם של השבעה הייתה כדלקמן. האדמה הייתה הנקבה. המים ביצעו את ההפריה. האש שימשה ככוח הגדילה. הטבע לקחה רוח מהאתר ובראה גופים בצורת אדם. מתוך החיים והאור נעשה האדם לנשמה ולדעת; מתוך החיים נוצרה הנשמה, מן האור נוצרה הדעת, וכל הדברים בעולם החושים נותרו כך עד שתם עידן ודברים שונים החלו להתקיים." להמשיך לקרוא ←

המסע הזה לקח כמה שנים. כתיבה, עריכה, תרגום, פנייה להוצאות ספרים עד שהגיע הבינגו. חוזה, המתנה, עוד עריכה, הוספת חומרים, גריעת אחרים, הגהות מורטות עצבים, בחירת תמונות, עיצוב עטיפה, בהייה מתסכלת במאות אתרי אינטרנט המציעים את הספר במכירה מוקדמת עוד לפני שנולד, והנה זה נגמר. באנחת רווחה. להמשיך לקרוא ←

מה שלא הורג מחשל. גם אהבה נכזבת אחת מובילה לאחרת, חדשה ומרגשת. אבל החישול הזה הורג מבפנים, ממית תאים רכים, סותם בפלדה נוזלית סינפסות שיותר לא יארגו יחדיו מחשבות ותחושות של ניקיון נפשי, של רוך ללא תנאי, של אהבה בלי סייגים. להמשיך לקרוא ←

כתב-היד של ספר-החיים תם ונשלם. מרסיליו, מהורהר, סיים את שנותר מיינו בלגימה אחת אחרונה, הניח את הגביע על המכתבה, נאנח קלות ושרבט בכתב ידו המסולסל הקדשה לפטרונו: "Proem Marsili Ficini Florentini in Librum De Vita – הקדמה מאת מרסיליו פיצ'ינו הפלורנטיני לחיבורו ספר-החיים לכבודו של לורנצו דה מדיצ'י הגדול, מגינה של המולדת."

הקדשה זו, כך ידע, עתידה להפקיע את יצירת חייו לטובת מיטיבו
להמשיך לקרוא ←