פרידריך מקס מילר נגד מדאם בלווצקי: כרוניקה של יחסים מוזרים (מאד)

אני שמח לספר על מאמר חדש שלי, הנכלל באסופה העוסקת בהשפעותיה המגוונות של האגודה התיאוסופית על עולם הדתות החדשות במאות 19-21. האסופה נערכה בידי בועז הוס וג'ולי חיות מאוניברסיטת בן-גוריון ויצאה לאור בהוצאת מוסד ביאליק וההוצאה לאור של אוניברסיטת בן-גוריון.

מאמרי מתחקה אחר היחסים המוזרים, שלא לומר המשעשעים, שהתרקמו בין מייסדת האגודה התיאוסופית, ילנה פטרובנה בלווצקי, לבין חוקר הודו ובלשן הסנסקריט פרידריך מקס מילר. בלווצקי, ילידת אוקראינה, בנתה לעצמה ברבע האחרון של המאה ה-19 שם של עושת נפלאות, מדיום ומורה רוחנית, ולמעשה "המציאה" את התופעה המכונה כיום "העידן החדש". היא יישמה את תורתה במסגרת האגודה התיאוסופית, אותה הקימה בניו-יורק בשנת 1875. האגודה הזו הייתה הראשונה לגשר בין הודו לבין המערב ואף הביאה להקמת התנועה ההודית הלאומית כעשר שנים לאחר מכן.

תוצאת תמונה עבור ‪madame blavatsky‬‏

מדאם ילנה פטרובנה בלווצקי

מקס מילר, יליד דסאו שבגרמניה, בנה קריירה מרשימה בת 50 שנים באוניברסיטת אוקספורד, אליה הגיע בשנת 1850. עד למותו בשנת 1900 הוא כתב עשרות ספרים משפיעים ונתפס בתקופתו כחוקר הודו וכבלשן הסנסקריט המוביל בעולם.

תוצאת תמונה עבור ‪friedrich max muller‬‏

פרידריך מקס מילר

בלווצקי התייחסה אליו כאל מורה, שלא לומר כאל גורו של ממש, והזכירה אותו תדירות בספריה. חזונו של מקס מילר, שקידם גישור וחיבור בין התרבות ההודית העתיקה לבין תרבות המערב, מתוך תפיסתן כמשתייכות למקור ארי משותף, היה הבסיס לניסיונה של בלווצקי עצמה לעשות את אותו הדבר עצמו, אם כי מהזווית האזוטרית-דתית. מקס מילר זיכה אותה בתמורה בשנים ארוכות של לעג, טען כי היא שרלטנית והתייחס אליה בבוז מתנשא ואדנותי.

המאמר סוקר את היחסים הלא שגרתיים האלה ואת התכתובת הענפה שליוותה אותם ומתאר תוך כדי כך את האווירה הייחודית לשלהי התקופה הויקטוריאנית, בה הגבולות הברורים למדי כיום בין מדע לבין ספיריטואליזם היו מעט יותר רופפים ואפשרו הן למחפשי הנסתר והן לאקדמאים נכבדים חופש פעולה נרחב ואפשרויות לבטא דמיון וחזונות פנטסטיים ללא הגבלה של ממש.

זה הלינק לאתר מוסד ביאליק, עם מידע נוסף על הספר:

http://www.bialik-publishing.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=4765&langpage=heb

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה אקדמיה | כתיבת תגובה

תהליך התשובה של גנדהי | אייזיק לובלסקי

מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

המנהיג ההודי, פוליטיקאי ואיש דת ורוח, התוודע בגיל מאוחר לכתבי הקודש של דתו ויצר סינתזה שלהם עם ההגות המערבית שעל ברכיה גדל. הגותו הפוליטית בתרגום לעברית

View original post 1,093 מילים נוספות

פורסם בקטגוריה ביקורות ספרים | כתיבת תגובה

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא: בריאן ווילסון מול אריאל זילבר

על שתי הופעות שונות, האחת של זומבי שהונח על הבמה כהיפופוטם גוסס והשנייה של גאון שחובה לרוץ להופעותיו

 

בירא עמיקתא

ביוני האחרון הלכתי לשתי הופעות. האחת יקרה מאד, האחת פחות. היקרה יותר הבטיחה רבות. ה"ביץ' בויז", לראשונה בישראל, עם בריאן ווילסון והרכב נגנים גדול. סוגרים סיבוב הופעות בין לאומי בישראל. הביקורות בעיתונות העולמית שיבחו וקילסו, גל הנוסטלגיה לתקופה בה הייתי עובר ברחם אמי החל לתפוח ולהתעבות, וכך נשלף הארנק והכרטיס הוזמן, טבין ותקילין, מלוא החופן זהובים.

בתקופה בה עבדתי ברדיו, בשנות ה-90 העליזות, התוודעתי באופן מעט יותר מעמיק למוסיקה של ווילסון, מעבר ללהיטים המוכרים לכל אחד. המוסיקה הזו הגיעה לשיאה דווקא באלבום הגנוז שלו,"Smile" משנת 1967, ובמיוחד בשיר אחד גאוני ולא מי-יודע-מה מוכר מתוכו, בשם "Surf's Up". גרסת הפסנתר עם קולו המרקיע לשחקים מצמררת אותי עד היום. כך או כך, הביץ' בויז לא היו מעולם חלק מהדי.אנ.איי המוסיקלי שלי והאמת, בבנאליית הרומנטיקה בגרוש בכל הקשור לסיפור התחרות החד-צדדית בינם לבין הביטלז, היה לי ברור שהחבר'ה מקליפורניה לא בליגה של ארבעת המופלאים.   

בערב המופע החלו לרוץ ההודעות בוואטסאפ. בועז החליט להגיע. שימי בעקבותיו. נוצר מין באז באוויר שגרם לי לשמוח ממש שרכשתי כרטיס מבעוד מועד ושלא אמצא את עצמי חס וחלילה מחוץ לחוויה המסעירה בפנינת השרון, שכן הלא כך מכנה עצמה ק"ק רעננה.

הגענו להופעה. אמפי רעננה היה מפוצץ. אלפי אנשים, רובם נראו נעימים ותרבותיים, יש לומר. צעירים רבים, להפתעתי, לצד כאלה שכבר עברו את השלב בו הפכו לישישים. נחמד מאד, נכון?

ההופעה התחילה בשרשרת להיטי שנות השישים, כאלה מין שירים שכל אחד מכיר, שצרבו את תת-המודע הקולקטיבי, אך הפכו לקיטש דביק וסנטימנטלי כבר ממש מזמן. הרכב גדול, שרים מדויק, תו לתו, את אותה מוסיקה שהקפיצה בשנות השישים אנשים בכל העולם, ברברה-אן, סרפינ' יו.אס.איי וכאלה מין. תכלס, היו יכולים לעבוד בליין שיט-התענוגות של Love Boat ללא שום בעיה.

בריאן ווילסון הגדול ישב במרכז הבמה, בחזית, מאחורי פסנתר כנף קונצרטנטי. החשד שמשהו לא תקין החל להתגנב למוחי כאשר הוא עצר ובירך את הקהל ברעננה כך: "Good evening Tel Aviv!". הברכה הזו חזרה על עצמה מספר פעמים בהמשך ההופעה. טוב, רעננה זה בעצם קצת כמו קווינס ביחס למנהטן, או הארלם ההולנדית ביחס לאמסטרדם, נכון? כלומר, גם היא חלק מכרך אורבני גדול המשתרע מרחובות פינת נס-ציונה ועד נתניה לפחות. לא נורא שווילסון אמר "תל אביב". חלפו מספר דקות והתחלתי להבין שכנראה ווילסון באמת לא יודע איפה הוא בדיוק. טוב, כנראה שמארגני המופע לא טרחו לספר לו היכן הוא עומד להופיע. לא אשמתו, למרות שאם הייתי מרעננה, הייתי ממש נעלב.

חלפו להן עוד מספר דקות והחשש הפך לחשדנות טורדנית ממש. פתאום הבנתי שווילסון בכלל לא מנגן, והאמת שהוא גם בכלל לא שר. הוא סתם יושב לו מאחורי הפסנתר הענק שמסתיר אותו, אבל לא את כפות ידיו שהונחו כאבנים שאין להן הופכין על ברכיו. מדי פעם הוא הצטרף וניסה לשיר כמה מילים, אבל נשמע פשוט כמו תרנגול מקרקר ומסכן לאחר ששומש ונוצל בטקס כפרות פרימיטיבי ואלים במיוחד. "האיש זומבי", חשבתי לעצמי, בעוד שאלפי אנשים מסביב מריעים לכל שיר באופן אקסטטי. מה רבה המבוכה. האם אני אידיוט גמור שלא מבין כי הוא לוקח חלק בחוויה ייחודית? האם באמת אני לא מבין במוסיקה, בניגוד לדימוי העצמי שלי? האם כל הרעננים האלה יודעים משהו שמישהו שכח לספר לי עליו?

לקח לי בדיוק חצי שעה לחתוך. תרמית רצינית. בגדי המלך החדשים קטנים ולוחצים מאד ליד הפיאסקו הזה. ווילסון המסכן, גבר חולה בן 74 שזקנתו ממש מביישת את נעוריו. היפופוטם גוסס ומעולף שאין לו שמץ של מושג מה הוא עושה או היכן הוא נמצא. מבוכה ומבולקה ממש.

אריאל זילבר - חזר בתשובה ויקבל פרס מפעל חיים

איגרא רמא, אבל איזו רמא!

כמה ימים קודם הייתי בהופעה של אריאל זילבר באמפי שוני המקסים. הלכתי ללא ציפיות. הרי גדלתי על המוסיקה שלו. הלהיטים הגדולים שלו ליוו את סוף היסודי שלי והכרתי כבר אז כל מילה וכל תו בשירים שלו. זילבר כבר בן 73 ומה לכאורה יש לגבר מזדקן להציע, בהשוואה לימי השיא שלו בשנות השבעים והשמונים?

אז ככה. אני שונא לרקוד. ובהופעה של זילבר עמדתי שעה וחצי ולא הפסקתי לזוז מעוצמת הגרוב. הרכב של 12 (!) מוסיקאים מעולים, עם חטיבת נשיפה יעילה ביותר, כנר, ובאס-תופים קטלניים, וזילבר עצמו מלהטט על המקלדת ושר כאילו מעולם לא הזדקן, ולו ביום אחד, מאז שחזר לארץ מצרפת והצטרף ל"תמוז".

שמעתם בטח את כל הקשקשת הפוליטית שמסביבו בשנים האחרונות. דעותיו בבירור אינן כוס התה שלי, אך כל זה מתגמד ליד האישיות הכובשת של המאסטר זילבר. איפה אחינועם ניני ואיפה הוא? זה בערך כמו שסקרלאטי ילכלך על מוצרט, או שכוכב תורן של מוסיקה עלאק יוונית יבקר את חווה אלברשטיין.

האיש נגוע. נגעה בו ההשגחה. הוא מרגש. הוא מניע את הרגש והתודעה. הוא ענק. אין מילים. הוא חכם וצנוע ומצחיק ומעל הכל – מוסיקאי-על שאין רבים כמותו בעולם כולו. ככה פשוט.

אריאל זילבר חוזר לתודעה הישראלית ועושה זאת בגדול עם מופע חדש אתו הוא רץ השנה ברחבי הארץ. חובה ללכת.     

 

פורסם בקטגוריה ביקורות מוסיקה | תגובה אחת

ד"ר אייזיק לובלסקי, קורות חיים, דצמבר 2014

ד"ר אייזיק לובלסקי                                         דצמבר 2014

קורות חיים

לימודים

2006-2009      פוסט-דוקטורט במכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו על שם סטפן רוט, אוניברסיטת תל אביב. מנחה: פרופסור דינה פורת.

2005               PhD, בית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב. כותרת עבודת הדוקטורט: "הודו של מעלה: פעילות תיאוסופית בהודו, 1879-1919". מנחה: פרופסור דוד כ"ץ. 

2001               MA בהיסטוריה (בהצטיינות), בית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב. כותרת עבודת התיזה: "המעבר להודו: בעקבות מקס מילר והאגודה התיאוסופית". מנחה: פרופסור דוד כ"ץ.

1999               BA, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל אביב.

פרסים ומלגות

  • 2010                 זוכה מלגת המחקר השנתית על שם ראול וולנברג, אוניברסיטת תל אביב. 
  • 2003-4              מלגת קיום שנתית (מידי פרופסור יעבץ, מטעם משפחת גוטסמן). 
  • 2003                 מלגת יד הנדיב, מועמד ברשימה מצומצמת סופית.
  • 2001                 מלגת ארן לדוקטורנטים מצטיינים, ביה"ס להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב.
  • 2000                 מלגת ארן לתלמידי MA מצטיינים, ביה"ס להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב.   1999                 זוכה במקום ראשון, תחרות ע"ש לסינג לעבודות סמינריוניות לתלמידי MA,
  •                          ביה"ס להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב.

העסקה בהוראה ובמחקר

2005-2007       המחלקה להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

רשימת קורסים: "אנגליה ובניית האימפריה בהודו"; "אנגליה הויקטוריאנית: האימפריה בשיאה"; "שבעים השנים הטובות: אנגליה בתקופה הויקטוריאנית".

2006- 2012       החוג ללימודי מזרח אסיה, אוניברסיטת תל אביב.

רשימת קורסים: "צמיחת הלאומיות ההודית בשלהי העידן הקולוניאליסטי"; "נזירים ומנהיגים: הגות ומימוש לאומי מרמוהאן רוי ועד למהטמה גנדהי"; "אדונים ונתינים: הודו הבריטית, 1757-1947".

2014-2009        התכנית הבינתחומית לתואר שני במדע הדתות, אוניברסיטת תל אביב.

רשימת קורסים: "תולדות העידן-החדש: מקורות וביקורות"; "החיפוש אחר המופלא"; "מאגודות סתרים לתנועת המונים"; "עם הפנים למזרח".

2011-2007        החוג ללימודי אסיה, אוניברסיטת חיפה.

רשימת קורסים: "בעקבות אבות האומה ההודית"; "הפנטסיה האוריינטלית: גלגולי הדימוי ההודי, 1784-1919"; "המדינה שבדרך"; "ניאו-הינדואיזם: פוליטיקה, דת וחברה בראי הרפורמה".

1999-ואילך       המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות, האוניברסיטה הפתוחה. רשימת קורסים (לתואר ראשון): "חירויות הפרט והמבנה החוקתי בדמוקרטיה פדרלית בארה"ב"; "בין ציון לציונות: תולדות התנועה הציונית, 1881-1914"; 

המחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה.

רשימת קורסים (לתואר ראשון): "ג'נוסייד"; "זכויות האדם ביחסים הבין-לאומיים".

2009- 2012       עמית מחקר במכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו על-שם סטפן רוט, אוניברסיטת תל אביב.

2011-2006        מרכז סמינר המחקר על גזענות עולמית על-שם ארנסט ומריאן פיפר, אוניברסיטת תל אביב.

 2012-ואילך       מרכז הקורס "ג'נוסייד", האוניברסיטה הפתוחה.

ארגון כנסים

2014                 חבר הוועדה המדעית, הכנס השנתי לחקר שואה וג'נוסייד, האוניברסיטה הפתוחה.

2014                 חבר הוועדה המדעית, הכנס הישראלי השישי לחקר דת ורוחניות עכשווית, אוניברסיטת תל-אביב.

2013                 יו"ר (עם פרופסור רון מרגולין): הכנס הישראלי החמישי לחקר דת ורוחניות עכשווית, אוניברסיטת תל-אביב.           

  • הפקת הכנס לרגל השקת הספר "בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית", אוניברסיטת תל אביב.
  • חבר הועדה האקדמית, הכנס הבינלאומי למניעת ג'נוסייד, אוניברסיטת תל אביב.

הנחיית עבודות מחקר

  • 2012-2011            הנחיית עבודת גמר לתואר שני (בשיתוף עם פרופסור יאיר אורון), התכנית ללימודי דמוקרטיה, האוניברסיטה הפתוחה. שם הסטודנט: מר משה בלאיש. כותרת העבודה: "דמוקרטיה וג'נוסייד: אוקסימורון או מציאות?: רצח בני הנאגאס בהודו כמקרה מבחן". ציון העבודה: 92.

2013-2014        הנחיית עבודת גמר לתואר שני (בשיתוף עם פרופסור יצחק שיחור), החוג   ללימודי אסיה, אוניברסיטת חיפה. שם הסטודנטית: אילנה לבנה-מהצרי. כותרת העבודה: "רבינדראנת טאגור ומהטמה גנדהי: דמיון ושוני ביחסם ליהדות, לציונות ולשאלת ארץ ישראל". ציון העבודה: 85.

חברות באגודות מדעיות

2010-ואילך      

WSSWE–The European Society for the Study of Western Esotericism

INASWE –The Israeli Net Work for the Academic Study of Western Esotericism

פרטי יצירת קשר

דו"אל: isaaclubelsky@bezeqint.net

 

פורסם בקטגוריה אקדמיה | תגובה אחת

ד"ר אייזיק לובלסקי, רשימת פרסומים, דצמבר 2014

ד"ר אייזיק לובלסקי                                                                              דצמבר 2014

רשימת פרסומים

ספרים

 Isaac Lubelsky, Celestial India: Madame Blavatsky and the Birth of Indian Nationalism (Sheffield & Oakville: Equinox Publishing LTD, 2012).

 בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, עורכים: יאיר אורון ויצחק לובלסקי (רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2011).

פרקים בספרים ערוכים

 Isaac Lubelsky, “Mythological and Real Race Issues in Theosophy”, in Handbook of the Theosophical Current, edited by Mikael Rothstein and Olav Hammer (Leiden: (E.J. Brill, 2013

 מאמרים

 Isaac Lubelsky, "Friedrich Max Müller Vs. Madame Blavatsky: A Chronicle of a (very) Strange Relationship", in Theosophical Appropriations:  Kabbalah, Western Esotericism and the Transformation of Traditions, Boaz Huss and Julie Chajes (eds.), forthcoming 2015 (Ben Gurion University Press).

אייזיק לובלסקי, "'כולנו מגיעים מהמזרח': פרידריך מקס מילר והמצאת הדימוי הרוחני של הודו בעיני המערב", זמנים 122, עורכת: מירי אליאב-פלדון, עורך אורח: אייזיק לובלסקי (רעננה, מאי 2013). 

יצחק לובלסקי, "אדונים ונתינים בהודו הבריטית", בתוך בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, עורכים: יאיר אורון ויצחק לובלסקי (רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2011), עמ' 122-145.

Isaac Lubelsky, “The Star in the East: the Theosophical Perception of the Mystical Orient”, Andreas Önnerfors and Dorothe Sommer (eds.), Sheffield Lectures on the History of Freemasonry and Fraternalism, Vol. 1: Freemasonry and Fraternalism in the Middle East (Sheffield: Sheffield University Press, 2009), pp. 85-108.

אלון גל ויצחק לובלסקי, "השפעת התרבות הפוליטית הבריטית על התנועות הלאומיות של ישראל והודו: ניתוח משווה", בתוך היהודים בהווה: כינוס ופיזור, עורכים:  אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, מאיר חזן, עופר שיף (ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2009), עמ' 55-74.

Allon Gal and Isaac Lubelsky, “The Disintegration of the British Empire and the Nationalist Cases of India and Israel: a Comparative Analysis”, Israel Affairs, ed. Efraim Karsh, Vol. 14, No. 2 (London, April 2008), pp. 165-183.

 יצחק לובלסקי, "אדנות קולוניאליסטית: המזכר של מקולי על החינוך ההודי", זמנים, עורכת: מירי אליאב-פלדון, גיליון 100 (רעננה: דצמבר 2007), עמ' 84-99.

 מאמרים בתהליכי עבודה

 Isaac Lubelsky, "Theosophy and Early Indian Nationalism", in The Early Theosophical Society and the East (Ed. Tim Rudbøg), Forthcoming: 2015.

עורך אורח

 "הודו: אמונות, זהויות, דימויים", זמנים 122, עורכת: מירי אליאב-פלדון, עורך אורח: אייזיק לובלסקי, גיליון מיוחד המוקדש להיסטוריה של הודו (מאי 2013).

ייעוץ מדעי

 פרתה צ'טרג'י, חשיבה לאומית והעולם הקולוניאלי, תרגם הנרי וסרמן (רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, מתוכנן לצאת לאור במהלך 2012).

 פ.ר. קומראסוואמי, הודו: דמוקרטיה בחברה משוסעת, תרגם אהוד תגרי (רעננה: בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2009).

ביקורות ספרים

ג'פרי ב. ראסל וברוקס אלכסנדר, היסטוריה של הכישוף: קוסמים, מכשפות ופגאנים (תורגם לעברית 2008), זמנים, גיליון 107, עורכת: מירי אליאב-פלדון (רעננה: 2009), עמ' 113-116.

ו.ס. נאיפול, זרעי קסם (תורגם לעברית 2006), מוסף הספרים של הארץ, (11.10.2006).

הרצאות בכנסים

"אתגרים בהוראת ומחקר הג'נוסייד בחברה הישראלית", הכנס הבין-לאומי הראשון של האוניברסיטה הפתוחה לחקר השואה וג'נוסייד, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, נובמבר 2014:

https://www.youtube.com/watch?v=ZslTmMuoFfo

"From Zanoni to the Coming Race: Edward Bulwer-Lytton's Occultist Lore", in the Sixth Israeli Conference for the Study of Current Religion and Spirituality, Tel Aviv University, 23 April, 2014.

"מהטמה גנדהי", במסגרת יום עיון בנושא "רצח מנהיגים: האם משנה פני ההיסטוריה?" באוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 28 בינואר 2014:

https://www.youtube.com/watch?v=gMmrz6Usrj4

"Theosophy and Orientalism: The Case of H.P. Blavatsky and F. Max Müller", in the conference: Theosophical Appropriations: Kabbalah, Western Esotericism and the Transformation of Traditions, Ben Gurion University, 16-18 December, 2013:

https://www.youtube.com/watch?v=uJRlXz6lBr0

 "C.W. Leadbeater and the Invention of Modern Aura Reading", in the Fourth International ESSWE Conference, Gothenburg, Sweden, June 2013.    

 "הוראת ג'נוסייד באקדמיה: מדוע מגלים סטודנטים ישראלים עניין כה רב בלימודי ג'נוסייד?" במסגרת יום העיון: ממחקר הג'נוסייד לחקר הזהויות הישראליות – על מחזוריות הרוע ומורכבות התיקון, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 25 ביוני 2013:

https://www.youtube.com/watch?v=1Li6xyZHz3M

 "שורשי הדמוקרטיה בהינדואיזם וביהדות, כפי שמשתקפים בתנועה ההודית הלאומית ובתנועה הציונית", הכנס הראשון לדיאלוג הינדואי-יהודי: היבטים תיאורטיים ופרגמאטיים, אוניברסיטת חיפה (נובמבר, 2012).

"שלושה דורות של לאומיות ורוחניות במשפחת טאגור", הכנס השנתי האחד-עשר ללימודי אסיה בישראל, אוניברסיטת תל אביב (יוני, 2012).

“The Theosophical Society and the Question of Gender: Female Leaders and Religious Authority in Theosophy”, in the conference: Modes and Models of Religious Attraction. Part II: Knowledge and Action, Bochum University, Germany, 25-28 July 2011.

 “The Theosophical Seal: Blavatsky’s Symbolic Synthesis between East and West”, in Lux In Tenebris, the Third International ESSWE Conference, Szeged, Hungary, 6-10 July 2011.

“Oliphant, Balfour, Wingate: Three Facets of Esoteric (British) Zionism”, in the Conference: Western Esotericism: Historical and Inter-Cultural Contexts, Ben Gurion University, May 2011: https://www.youtube.com/watch?v=5B33fQynFmo

"על תרומת מחקר הגזענות והג'נוסייד לקידום הסובלנות והפלורליזם", הכנס לרגל השקת הספר בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2011.

"מהטמה גנדהי וא.ד. גורדון: שני ייצוגים אוריינטליים של אוטופיה מערבית", הכנס על א.ד. גורדון: הפרטי והציבורי, האוניברסיטה הפתוחה, נובמבר 2010.

“Dayananda Saraswati and the Invention of the Swaraj”, the Ninth Annual Asian Studies Conference, University of Haifa, April 2010 (in English).

 "מורה-העולם או משיח נוצרי? המקרה של ג'ידו קרישנהמורטי", הכנס הישראלי השני לרוחניות עכשווית, אוניברסיטת חיפה, מארס 2010.

  "גזע וגזענות במחשבת העידן-החדש", סמינר המחקר על-שם ארנסט ומריאן פיפר, מכון רוט, אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2010.

 “On the Study of Racism and Genocide in the Israeli Academia”, the Genocide Prevention Conference, Tel Aviv University, November 2009 (in English).  

 "תיאוסופיה ופוליטיקה דתית בהודו הקולוניאלית: יומרה ויישום", הכנס השנתי השמיני ללימודי אסיה בישראל, אוניברסיטת תל אביב, יוני 2009.

 "גנדהי, אני בזנט ותיאוסופיה: בן הטיפוחים שנעשה למהטמה", בכנס על מהטמה גנדהי: פרספקטיבות מקומיות, הודיות וגלובאליות, אוניברסיטת חיפה, מאי 2009.

 "הכוהנות הגדולות של התיאוסופיה: ה.פ. בלווצקי, אני בזנט ולידת העידן-החדש", הכנס הישראלי הראשון לרוחניות עכשווית, אוניברסיטת חיפה, מארס 2009. 

 "קדחת הסנסקריט באירופה של המאה ה- 19 ושינוי הדימוי ההודי בעיני המערב", הכנס הישראלי הראשון בנושא שפה וחברה באסיה, אוניברסיטת חיפה, ינואר 2009.

 "האמנם כל בני האדם נבראו שווים? – גזענות ויחסים בין-גזעיים בארצות הברית של תומאס ג'פרסון (1776-1826)", סמינר המחקר על-שם מריאן וארנסט פיפר, מכון רוט, אוניברסיטת תל אביב, ינואר 2009.

 “The Star in the East: Occultist Perceptions of the Mystical Orient”, the Centre for Research into Freemasonry and Fraternalism’s Research Seminar, Sheffield University, UK, October 2008.

 “Theosophy and Anthroposophy in 1913: Doctrinal Differences and Resemblance”, in the Conference: The Temple Legend: Links between Freemasonry, Theosophy, and Anthroposophy, organized by the Centre for Research into Freemasonry and Fraternalism, Sheffield University, UK, November 2008.

 "ויווקננדה ופרלמנט הדתות העולמי, שיקגו 1893", הכנס השנתי השביעי ללימודי אסיה בישראל, האוניברסיטה העברית, מאי 2008.

 "המזכר של מקולי (1835) ועיצוב תודעת הנתינים בהודו הבריטית: הומניזם תועלתני או אדנות קולוניאליסטית?", הכנס השנתי השישי ללימודי אסיה בישראל, אוניברסיטת חיפה, 2007.

 "גזענות ב'יהלום שבכתר' – המורשת הגזענית של הודו הקולוניאלית", סמינר המחקר על-שם ארנסט ומריאן פיפר, מכון רוט, אוניברסיטת תל אביב, דצמבר 2006.

 "לאומיות, תורת הנסתר וחזונות אפוקליפטיים: התרומה התיאוסופית לתנועה הלאומית ההודית", הכנס השנתי החמישי ללימודי אסיה בישראל, אוניברסיטת תל אביב, יוני 2006.

פורסם בקטגוריה אקדמיה | כתיבת תגובה

השואה כג'נוסייד- לקראת הכנס הבינ"ל של האו"פ, 4-5.11.2014

השואה כג'נוסייד: מקרה בלעדי או חלק מתופעה אוניברסלית? לקראת הכנס הבין-לאומי הראשון של האוניברסיטה הפתוחה לחקר השואה וג'נוסייד

רצח העם ברואנדה

בחודשים האחרונים נוכח המונח "ג'נוסייד" בזירה התקשורתית באופן הולך וגובר, המחדד את הכשלים בהבנת המושג. כשלים אלה בולטים לא רק בזירה הפוליטית, אלא גם אצל אנשי חינוך. אנו נחשפים למונח "ג'נוסייד" בהקשרים שונים, החל באישומים המופרכים אותם הטיח לאחרונה יו"ר הרשות הפלסטינית בנאומו במליאת האו"ם, כאשר טען כי מדינת ישראל ביצעה ג'נוסייד במהלך מבצע "צוק איתן", דרך סוגיות פוליטיות שונות, כמו יחסי ישראל-טורקיה ושאלת ההכרה בג'נוסייד הארמני, או בשאלה האקטואלית על אודות גורלם הטראגי של היאזידים בעירק והדיווחים על הנעשה בדארפור ובמחוזות אחרים באפריקה.

למרות חדירת המושג "ג'נוסייד" לשיח התקשורתי הישראלי, עדיין רווחת הגישה הוותיקה, המדגישה את ייחודיות השואה, לעתים אף באופן דמגוגי ומניפולטיבי. מדינאים ישראלים, הן מימין והן משמאל, עושים מזה שנים רבות שימוש ציני בזיכרון השואה, תוך כדי הפיכתה לאירוע מכונן לאומי של ממש והתעלמות מוחלטת ממקרי ג'נוסייד אחרים. כזכור, שר החוץ אבא אבן היה מי שטבע את המונח "גבולות אושוויץ" (גבולות 67'), בעוד שראש הממשלה נתניהו הוא זה שמיקם את השואה בציר התודעה המרכזי של המאבק אותו הוביל בגרעין האיראני. אל לנו להתפלא אפוא כי השימוש הדמגוגי בזיכרון השואה מביא בסופו של דבר לשבירת גבולות הדיון התרבותי ולביקורת, גם אם מופרכת, על מדינת ישראל כאחראית לג'נוסייד בפלסטינים.

בהתאם, מזה עשרות שנים מנגישה מערכת החינוך הישראלית את נושא השואה לתלמידיה, כמקרה ייחודי וחד-פעמי, או כג'נוסייד האולטימטיבי. הצגת השואה בבתי הספר מתעלמת לחלוטין מקיומם של מקרים אחרים של ג'נוסייד במהלך ההיסטוריה ומוסרת לדורות של תלמידים מסר בעייתי וקורבני, המתעלם מהאופי האוניברסלי של ג'נוסייד, ומהיותו ביטוי אפל במיוחד של הרוע האנושי, העשוי להתרחש בכל תקופה, בכל תרבות, בכל מדינה.

כמרכז הקורס "ג'נוסייד" באוניברסיטה הפתוחה אני נאלץ בפתיחת כל סמסטר להתעמת עם התפיסה חסרת הסובלנות לסבלו של האחר שהוקנתה לסטודנטים בידי מערכת החינוך. תכניות הלימודים על השואה מאובנות, סכמטיות וממאיסות עצמן על התלמידים בשל הצורך בהטמעת תכנים בעלי אופי לאומי וקורבני, לעיתים תוך התעלמות מוחלטת מהמימד ההיסטורי של השואה. התלמידים בבתי הספר ממחזרים את אותם החומרים שנלמדו לפני עשרים ושלושים שנים, בעת שהעיסוק האקדמי בחקר השואה היה עדיין בשלב הראשוני, אשר קידש את בלעדיות השואה ודגל בהתעלמות מכל ביקורת על גישה זו. חשוב ביותר ללמד על השואה, אך האם זו הדרך? האם התעלמות מוחלטת ממקרי ג'נוסייד אחרים שאירעו בעולם היא זו שתגרום לדורות הבאים להילחם נגד משטרים עריצים וניסיונות למחיקת עם שלם, כפי שניסתה גרמניה הנאצית לעשות ליהודים? מסופקני.

שנת הלימודים הנוכחית, אשר נפתחה לאחר מבצע "צוק איתן", אמורה הייתה להתקיים בסימן מלחמה בגזענות. שר החינוך, שי פירון, יצא בהצהרות רבות לתקשורת, לפיהן החליט לשים דגש של ממש על מלחמה בגזענות המכוערת שהרימה את ראשה במהלך הקיץ האחרון. כרגיל, הפער בין ההצהרות לבין המציאות גדול מאד. ייתכן כי בבתי ספר מסוימים בארץ נעשו צעדים כדי ללחום בגזענות. עם זאת, משיחות עם שלושת ילדי, הלומדים ביסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון, הבנתי כי לא שמעו ממוריהם עד כה מילה וחצי מילה על מלחמה בגזענות.

קיים קשר של ממש בין מלחמה בגזענות בחברה הישראלית לבין האופן בו נלמדת השואה בבתי הספר. המסר המועבר מזה עשרות שנים בתכניות הלימודים, לפיו היהודים הם הקרבנות הבלעדיים, מחלחל בקרב התלמידים ומעניק בסופו של עניין לגיטימציה גם לגילויי גזענות כלפי מיעוטים בחברה הישראלית. אילו היו תלמידי בתי הספר לומדים גם על מקרים אחרים של ג'נוסייד, לצד השואה, הייתה השקפת עולמם מועשרת בהכרח ומאפשרת עיצוב ופריחה של תפיסות הומניסטיות וליברליות, לצד הטמעת פתיחות תרבותית, וזאת בניגוד לצרות האופקים, שנאת הזרים והגזענות, המאפיינות יותר ויותר את הווייתם.

בימים ג'-ד', 4-5 בנובמבר 2014, תקיים האוניברסיטה הפתוחה כנס בין-לאומי ראשון מסוגו לחקר השואה וג'נוסייד. בכנס יתארחו חוקרים מהארץ ומהעולם, ביניהם חוקר השואה הנודע, פרופסור יהודה באואר, ונשיא בית הדין הפלילי הבין-לאומי ברואנדה, השופט ואן יואנסן. הכנס יוקדש לציון עשרים שנים לג'נוסייד ברואנדה, אך יעסוק גם בסוגיות מחקריות כלליות הקשורות לשואה ולג'נוסייד. אופיו של הכנס משקף שינוי שחל לאחרונה באקדמיה הישראלית בנוגע למחלוקת על אודות מחקר השואה, כאשר יותר ויותר חוקרים מבינים כי אין סיבה לחשוש מלימוד וחקר השואה, גם אם כתופעה ייחודית ובעלת חשיבות אדירה עבור העם היהודי, לצד מקרים אחרים של ג'נוסייד.

האוניברסיטה הפתוחה היא המוסד היחיד בישראל בו מתקיים לימוד אקדמי של תחום מחקר הג'נוסייד. למרות היותו של הקורס "ג'נוסייד" (שפיתח פרופסור יאיר אורון) קורס בחירה, הפופולאריות שלו הולכת וגואה בשנים האחרונות. ברור כי קיים צימאון של ממש בקרב הסטודנטים הישראלים, במיוחד הצעירים שבהם, לחשיפה וללימוד של מקרי ג'נוסייד, לצד השואה. הדרך שלנו מוכיחה את עצמה, ועל כך יעידו אלפי סטודנטים אשר למדו את הקורס עד כה. במרכזה של דרך זו חינוך לפתיחות, לרגישות לסבלו של האחר, לתמונת עולם מלאה יותר, להבנת ההיסטוריה ועולם ההווה באופן מלא, מקיף וביקורתי.

לתכנית הכנס:

http://www.openu.ac.il/events/genocide1114.html

 

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה אקדמיה | כתיבת תגובה

לעבוד את המולך, גרסת יולי 2014

בשנת 2004, לפני עשר שנים פחות או יותר, שהיתי כמה שבועות באנגליה, עסוק בפיניש של עבודת הדוקטורט שלי. ביליתי כשבועיים בלונדון, שם עבדתי מבוקר עד ערב בבריטיש לייבררי המדהימה, נובר בספרים בני מאות שנים, אחוז התרגשות כאחרון הביבליופילים. הגעתי באותה נסיעה גם לאוקספורד, לראשונה בחיי, שם עבדתי מספר ימים בבודלייאן, שלאכזבתי, מעבר להיותה מקסימה בעתיקות-היומין שלה, התגלתה כמאופיינת בחוסר יעילות יוצא דופן, מכריחה אותי להמתין לספרים אותם הזמנתי לקריאה במשך שעות ארוכות ומבוזבזות של חוסר מעש.

דיוויד, המנחה שלי בתואר השני והשלישי, חיבר ביני לבין פרופסור ישראלי מאוקספורד, אבנר שמו, מומחה להיסטוריה כלכלית, ואכן יצרתי עמו קשר ונעניתי בנועם מופלג שהגיע לכדי מיצוי בביקור בקולג' בו עבד ובהזמנה לבבית לביתו, לארוחת ערב עם אשתו. הביקור ב"אול סולז" היה מקסים. אבנר הראה לי את תמונתו של פרידריך מקס מילר, אחד מגיבורי המחקר שלי באותו הזמן, תלויה על קיר מועדון המרצים. שתינו ואכלנו, יוצאים לגינה המרהיבה של הקולג', אותה טיפחו גננים אנגלים עם בהונות ירוקות במיוחד, שהצליחו להצמיח באמצע החורף הבריטי צמחים ים-תיכוניים באופיים, במרכזה של אחת הערים העתיקות והיפות ביותר באירופה כולה.

לעת ערב הגעתי למעונו של אבנר והופתעתי מרוח הצניעות הנזירית ששרתה על הבית. לאחר שאכלנו, השיחה גלשה לפוליטיקה. הסתבר לי שאבנר, קיבוצניק לשעבר, הוא יוצא יחידה קרבית בצה"ל שחווה לא מעט מרדפים בנגב וחיסולים של מסתננים. התקופה הזו סייעה לו בגיבוש השקפת עולם שמאלנית למהדרין ואותם הימים בהם נפגשנו, שהיו כמעט כבדרך שגרה ימי פיגועים פלסטינים ותגובות ישראליות אוטומטיות, השרו עליו דכדוך, הרחק מישראל, ממקום מושבו באנגליה, אליה, כמדומני, מעולם לא התחבר באמת.

הוא שאל אותי לדעתי: "מה אתה חושב שצריך לעשות?"

Gallery

 

מן הסתם התעניין בהשקפת עולמו של ישראלי משכיל, צעיר ממנו בכעשרים שנים, ולא מתוך עניין של ממש. עניתי לו כך: "לדעתי, מדינת ישראל צריכה לשנות את הריטואל הקבוע שלה, המוכיח עצמו בכל פעם מחדש כחסר תוחלת. אנחנו צריכים לא להגיב באלימות על אלימות, אלא לסגת באופן חד-צדדי מהשטחים הכבושים ולדאוג למטרה החשובה באמת: הנעשה בחברה הישראלית בתוכה פנימה, מבלי לחשוב בהכרח על טובתם או על רעתם של שכנינו."

"אתה תמים", הוא ענה, ואני לא השבתי.

היום, כבר מספר ימים לאחר תחילתו של אותו מבצע צבאי המכונה "צוק איתן", המתחרז יפה עם שם המבצע הקודם לו, "עמוד ענן", המתקשר מטאפורית, ולו ברמת הדימוי הדתי-מסורתי עם השם שניתן למבצע שקדם לו, "עופרת יצוקה", המתקשר, כמו עוקביו, עם שלל שמות הזויים יותר או פחות, נזכרתי באותה השיחה.

שאלתי את עצמי: "האם באמת הייתי כה תמים?" האם באמת העולם כה ציני? האם כולנו מטומטמים? האם הפלסטינים כל כך שונים מאתנו במאווייהם? האמנם אנו כה תאבי חיים והם כה מפלצתיים? או שמא מדובר בטריקים של מנהיגים פוליטיים בשני הצדדים המעוניינים לשמר תודעת כזב בקרב נתיניהם, על מנת להמשיך ולאחוז במוסרות השלטון, אליו הגיעו בייצגם את הפחד ואת השנאה, ולאו דווקא את התקווה לחיים טובים יותר?

מה היה קורה, שאלתי את עצמי, לו ראש ממשלת ישראל היה יוצא אל מול מצלמות הטלוויזיה ופונה ישירות אל הפלסטינים, הנאנקים בחלקם הגדול תחת הנהגה נוראית, המסרבת לקדמה, המעדיפה את הנשק על פני ההשכלה, המקדמת את השנאה על פני האהבה, ואומר להם כך:

"אחינו-שכנינו הפלסטינים, אין בלבי עליכם. אני לא שונא אתכם. אני לא מתעב אתכם. אני, ואזרחי ישראל מאחורי, מעוניינים שתחיו טוב, כראוי לבני אדם המכבדים את ערך החיים, הן שלהם והן של האחרים. לא נוכל להשלים עם מציאות בה אתם יורים לעברנו טילים, אך לא נרצה לחיות במציאות בה אנו, הישראלים, מגיבים באותו מטבע אלים ובתגובה זורעים הרס בקרבכם. כאות וכסימן לאמון אותו אנו מעוניינים שתרחשו כלפינו, לא נגיב על האלימות מצדכם בשבוע הקרוב. יירטו אותנו בטילים, שגרו אלינו נשק הרס, ירו עלינו במרגמותיכם, עשו כמיטב יכולתכם להרוג בנו. ואנו לא נגיב.

לא נשלח אליכם את מטוסינו המשוכללים כדי להרוס את בתיכם, נשאיר את כלי הנשק שלנו נעולים מאחורי סוגר ובריח, נספוג את השנאה שלכם ללא תגובה, ללא שנאה מצדנו. כך נעשה במשך שבוע ימים. שבוע שלם של חוסר תגובה. של תגובה בלתי-אלימה לאלימות המופגנת מצדכם.

אם בתוך שבוע כזה תרצו להמשיך במעגל האלימות, לא תהיה ברירה בידינו, אלא להיכנע לאותו יצר קמאי המפעיל ומכוון את צעדינו מאז ומתמיד, ונגיב בכל הכוח השמור בידינו, ואז ייהרגו אנשיכם, תינוקותיכם ידממו, נשים, זקנים וגברים יאבדו את חייהם או יישארו נכים, פצועים לשארית חייהם.

אבל אולי השבוע הזה, בו אנו נשנה את תבנית ההתנהלות שלנו, יאפשר לכם להכיר בכך שתבנית הפעולה של ההנהגה שלכם אינה לטובתכם? אולי השבוע הזה, בו אנו נהיה הקרבנות ואתם המבצעים חסרי המעצורים, יאפשר לכם לפתוח את עיניכם ולזהות עתיד טוב יותר, בו החיים מהווים את הערך העליון, בו טובת הפרט קודמת לטובת המדינה, בו רשאי אדם לקדם את מאווייו, לרכוש השכלה, להתפרנס בכבוד, לחיות בדמותו ובצלמו של בוראו? אולי השבוע הזה יאפשר לכם להבין שאתם ראויים לשלוט בעצמכם וכי זכותכם היא לקבוע מי ישרת אתכם בשלטון? כי זכותכם הטבעית היא למנות לעצמכם מנהיגים הדואגים בראש ובראשונה לחייכם ולזכותכם לקיים את אלה באופן מלא ועשיר, כראוי לאנשים חופשיים?"

כמובן שנאום כזה לא יעלה על דעתו של המשרת הנוכחי במשרה הרמה במדינת ישראל, כפי שלא עלה על דעתם של קודמיו. כמובן שרוב אזרחי ישראל יסברו שנאום כזה מעיד על שגעון של ממש, על חוסר זיהוי המציאות, או על תמימות, כפי שהגדיר אבנר, הפרופסור מאוקספורד.

ואני? אני חושב שניסינו כבר את כל השנאה האפשרית, הקזנו דם ברמות שאין עליהן מחילה, ספגנו פגיעות שהפכו אותנו לקרבנות אומללים, ועדיין אנו סבורים שהריטואל הקבוע הוא הנכון ואין בלתו. עדיין אנו סוגדים למולך האלים, אותו יש לעבוד מבלי לתהות על דבר היותו אליל שווא, לו יש להקריב קרבנות אדם, מבלי לערער על כך.

האמנם זהו המצב? האמנם כולנו, בשני הצדדים, כה מטומטמים, מרושעים, תאבי נקם ואלימות?

 

פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי | תגובה אחת