שבלול

בסתיו של שנת 1992 הייתי לבדי, חופשי לפתע. אחרי שנתיים בלונדון, לאחר החזרה לתל-אביב, בדירה בגורדון, אל מול הגינה הציבורית הקטנה למרגלות המרפסת שלי. מתעורר הלום בבקרים, כדי לשמוע את המטפלות הצעקניות עם הילדים, שהתחלפו לעת ערב בשיכורים ובצליל גלגול בקבוקי וודקה ריקים על מרצפות האקרשטיין האדומות.

רובי, חבר טוב שלי באותה עת, בא אלי ערב אחד והציע לי לנסוע אתו באותו הלילה לסיני, עם עוד שתי בחורות שלא הכרתי קודם. אחת מהן, גליה, מצאה חן בעיני מיד. גבוהה, שקטה, חזקה, יפה. אמרתי "בסדר" והתארגנתי.

לקחנו את האוטובוס של חצות מהתחנה המרכזית. הנסיעה הייתה נעימה. בבוקר, באילת, חצינו מהר יחסית את הגבול המעצבן למצרים ומיד המשכנו במונית הבדואית לראס-א-שטן, שעוד היה אז נקודה אלמונית למדי במפת תיירי סיני, הרבה לפני המסחור, לפני פיגוע הטרור, כשהחיים בחצי-האי היו כפי שהם חייבים לחזור ולהיות שוב מתישהו: שקטים, איטיים, בטוחים, רגועים, בחיק אחת מנקודות הטבע העוצמתיות ביותר בכל העולם.

ראש השטן

זו הייתה הפעם הראשונה שלי בראש השטן, שנקרא כך בגלל הסלע בעל הצדודית הדמונית משהו שלמרגלותיו הוא ממוקם, בואכה חוף רחב וקסום. התחברתי מיד. לא שלא ביליתי בסיני קודם. האמת, הייתי בסיני המון פעמים. כבר בגיל שש-עשרה נסעתי עם חברים לסיני, שעדיין הייתה ישראלית. די-זהב (דהב), נביעות (נואיבה), אופירה (שארם-א-שייך), בכולן ביקרתי כמה וכמה פעמים. חזרתי לסיני גם לאחר שהוחזרה למצרים והתחושה הייתה תמיד מעולה. עם זאת, רחמי נכמרו על הבדואים שסבלו, ועדיין סובלים, מיחס נוראי מצד השלטונות המצריים. אלה רואים בבדואים מפגע פרימיטיבי וזר, ללא שמץ הבנה לתרבותם המורכבת, על שפת הסתרים שלהם, על החיבור הכמו-אינדיאני שלהם לטבע העצום בתוכו הם חיו מאות שנים ללא הפרעה, עד שנולדו להן מדינות הלאום של האזור הבעייתי בו אנו חיים.

בראש השטן פגשתי כמה בדואים שהפכו לחברים בשנים העוקבות, כשעוד חזרתי לשם, מביט כלא-מאמין בתהליך המסחור המתמיד שהרס באופן בלתי הפיך את קו החוף המדהים וכיסה אותו במלונות מכוערים, ממוזגים, בנויי בטון, כאנטי-תזה מוחלטת לחושות הקש הזרוקות ששכנו שם קודם.

חלפו להם שני ימים ושני לילות ויהי בוקר יום שלישי. כבר בבוקר ניתן היה לחוש כי משהו מתרחש. באוויר עמד מתח. בצהריים, בזמן שהייתי בתוך המים, שוחה, רגוע, התחיל לרדת גשם. לראשונה בחיי חוויתי גשם במדבר, מים מעל ומים מתחת. עונג עילאי. היום הפך לערב וזה הביא אתו את הירח המלא.

יצאתי לטיול. לבד. טיפסתי יחף כל הלילה על ההרים. לאט, ללא מאמץ, הירח מדריך את צעדיי. הרגשתי את הכוח הנוכח של הטבע הבראשיתי, הבז לציוויליזציה, המלא בהוד קדומים, הפועל במסגרת זמן שונה בתכלית מזו של חיי-אדם קצרצרים. הכוח הזה טען אותי כאילו הייתי סוללה צמאה שהתרוקנה.

sinai4-l

כשירדתי למטה בחזרה אל החוף כבר היה אמצע הלילה. הירח שקע מזמן. על החוף הייתה מדורה בודדת ולצדה מישהו. הרגשתי צורך בלתי מוסבר לגשת אליו. הגבר ליד המדורה התחיל לדבר. לשפוך את לבו. הוא היה בדיכאון כבד. ננטש בידי אהובתו. הוא רצה למות. שקל להתאבד, או לפחות כך אמר. דיברתי אליו. הזכרתי לו כי החיים מורכבים מעליות ומירידות, כי יפי העולם גדול מדי מכדי לבזבז את החיים על מעות קטנות של רחמים עצמיים. הבטחתי לו שיהיה בסדר. לאחר שעה הוא נרגע. הלכתי משם (פגשתי אותו, דרך אגב, בתל אביב כעבור כמה חודשים, כששתיתי עם חברים באחד הבארים בשינקין. הסתבר שהוא היה הבעלים של המקום. וכן, נראה שחזר לעצמו).

למחרת הייתי עם גליה בפעם הראשונה. בחוץ, על סלע ענק בחלק המרוחק מאזור החושות של המפרץ. זה לא היה זה, למען האמת, אבל כשחזרנו לתל אביב המשכנו להיות בקשר, ידידים לזמן מה. בבוקר בו חזרנו אל עיר הבטון היא המשיכה אלי, לדירה. קניתי לנו שוקו ולחמניות במכולת והרגשתי דחף חזק לשמוע משהו שלא שמעתי מאז הייתי ילד, כשאח שלי היה משמיע על הפטיפון את התקליטים החדשים שיצאו בשנות השבעים וכך מבלי משים דאג להשכלתי המוסיקלית ולהטמעה של כמה צלילים מופלאים עמוק בתת-המודע שלי. רציתי לשמוע את "שבלול" של אריק איינשטיין.

חיכיתי ש"פיקדילי" תיפתח ורכשתי את הדיסק. שמענו אותו כל היום והרגשנו לעומקן את הנוסטלגיה והמלנכוליה שנטפו ממנו כטיפות חמאה נמסה בשמש. גליה נעלמה מחיי מהר כשם שהופיעה, אך עד היום אני ממשיך לשמוע את "שבלול" מדי פעם. ובמיוחד את השיר הזה.     

   http://www.youtube.com/watch?v=DZf0kYw1XpA

שבלול

 

 

     

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שבלול

  1. אסף הגיב:

    תודה, נהנתי לקרוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s