המסע שלי לישרא-הל, או עשרת הדברות להולכי רגל במזרח

"הטיימס" (לונדון, 16 בנובמבר 1859).

הבהרת המערכת: הקטע הבא מובא כלשונו מתוך דיווח סופר "הטיימס" באוקספורד, מר אדוארד הפבורן. השמטנו אך ורק קטעים ספורים, אותם אנו רואים ככאלה שאינם לכבודם של קהל קוראינו, ובפרט אלה העוסקים בחופשיות-יתר במנהגי הרבייה של הילידים בישרא-הל. למיטב הבנתנו, "הטיימס" חרג מהמוסכמות המקובלות בקרב בני-תרבות ודיווח בחירות מתמיהה ממש על נושאים שהשתיקה יפה להם. עם זאת, החלטנו להביא להלן את הדיווח העקרוני, אותו יכול כל קורא משכיל לעכל במידה הראויה, מבלי שייפגעו רגשותיו באופן בלתי הפיך. אנו מתנצלים על כל גסות רוח או פגיעה אפשרית ברגשותיהם הנעלים של קוראינו הנכבדים ומדגישים בשנית כי כל כוונתנו היא לאפשר את הרחבת הידע המצומצם הקיים בידינו על אודות אותה פיסת ארץ מסתורית, ישרא-הל, ועל ילידיה האקזוטיים, אשר פיתחו באופן עצמאי ובלתי-מובן לגמרי תרבות שונה באופן קיצוני מכל תרבות אחרת המוכרת לנו עד עצם היום הזה ברחבי עולמנו המופלא. לפיכך, תחושתנו היא כי ניתן וכדאי, כמובן שבשם האמונה במדעים המתקדמים (ובאל הטוב ירום הודו), לצלוח את קריאת הקטע הקשה הזה עד תומו. מכאן ואילך תוכלו לקרוא את דיווחו היבש מעט, אמנם, של מר הפבורן, סופר "הטיימס":

"הארכיבר הראשי של ספריית בודליאן באוקספורד, מר פרנסיס ליץ', ממשיך בעבודתו. כצייד פרפרים, הלואט לו אל מול הרוח מזמורים חרישיים, בעודו דולק אחר דוגמה נדירה של נימפית הקוציץ או כחליל הקדד, מתמיד מר ליץ' באיחוי פיסות הנייר שנותרו מעיזבונו של קפטן ג'והן דיגבי ברטלבי, שכזכור עקבותיו נעלמו במזרח לפני כשלוש שנים (כאן ניתן לקרוא את הדיווח הקודם שלנו על אודות ניסיונות השחזור ההרואיים של כתביו של קפטן ברטלבי בידיו של מר ליץ' העמל ללא לאות: https://isaaclubelsky.wordpress.com/2013/03/29/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90-%D7%94%D7%9C/)

מר ליץ' כינס אמש אסיפה נכבדת בחדר האוכל של ספריית בודליאן וטרח ברוב טובו להזמין גם אותי, המורגל בהסתופפות בינות למוחות גדולים. מטרת הכינוס (כך הסתבר לי עד מהרה, לאחר שלגמתי כמה ספלי תה דרג'ילינג משובח וטעמתי מהביסקוויטים הפריכים שנאפו באותו ערב בידיה האמונות של העלמה לייזה, טבחיתו של מר ליץ') הייתה למסור דיווח מרגש על איחויה ופענוחה של פיסת נייר נוספת שנכתבה במקורה בידי קפטן ברטלבי והוכתמה קשות בהומוס, אותה משחה גרגרית המשמשת בישרא-הל לצרכי פולחן מורכבים שעליהם המדע המודרני עדיין אינו יודע דבר.

לאחר שכחכח בגרונו והיטיב את דשי מקטורנו, פתח מר ליץ' ואמר: "ג'נטלמנים יקרים, קולגות ומדענים. אני שמח לבשר כי חלה התקדמות של ממש בפרשת ברטלבי. לאחר מאמצים רבים, הצלחתי לחבר יחדיו פיסת מידע נוספת שתעניק לכולנו, לתקוותי, שביב של תקווה באשר לגורלו העלום של ידידנו האמיץ אשר נעלם בישרא-הל לפני כשלוש שנים. לצורך פענוח הפתקה, אותה אקריא מיד לפניכם, ערכתי ניסיונות רבים בחומרים כימיים ובתרכובות נוזלים שונים, עד אשר למרבה הפתעתי התברר לי כי עד עתה פסעתי בנתיב שגוי לחלוטין! כדי לא להלאותכם, אספר לכם כי מעתה ואילך אשתמש בתרכובת של מיץ לימון ושמן זית כדי לרכך את מרקם אותה משחת פולחן מסתורית שאחזה בניירותיו של קפטן ברטלבי כמו קללת פונגוס עיקשת במיוחד. מיץ הלימון ושמן הזית, משעורבבו ונוערו כדבעי, ממיסים את ההומוס ומאפשרים, בהליך מדעי מסודר ומפוקח, לנקות את הניירות ולהביאם למצב קריא, פחות או יותר. לדאבוני, במהלך הליכי הניסוי והטעיה שבסופם הגעתי אל אותה תרכובת מופלאה, נוצרה בעיה אחת לא צפויה, מאלה שאינן מטרידות תתרנים, והמבין יבין, אך כיון שהקפדתי לעטוף את חוטמי במטפחת אותה הספגתי בבושם הוורדים של העלמה לייזה, אוכל להבטיחכם כי לא נפגעתי פגיעה אנושה כלל וכלל. וכדי למנוע חרדות ומתחים מיותרים, אקרא לפניכם מיד את אשר כתב הקפטן האמיץ ג'והן ברטלבי, בעודו מתמודד לבדו, הרחק מכל ידיד או אהוב, עם גילויי פראות כמותם עדיין לא חזינו מעודנו, למרבה המזל. עלי להתנצל מראש ולספר לכם כי פיסת הנייר האמורה מכילה מידע תמציתי מאד וקצרה היא כשיר לא גמור. עם זאת, נדמה לי כי במילותיה המעטות מצליחה היא למסור, מעבר לשנים שחלפו, תמונת מצב מדויקת להפליא של המציאות האיומה אליה נקלע המחבר." אנחה כבדה נפלטה מפיות כל הנוכחים, כאילו היו איש אחד. לא ברור היה לי אם המתח הרב בו היו שרויים כל הנוכחים בחדר נבע מסקרנות או שמא מחרדה של ממש.

"יום חמישי, 8.1.1856

על שעבר עלי במהלך היממה האחרונה אוכל לכתוב ספר שלם, ולו בלבד, אלי הטוב, שאצליח להגיע לחוף מבטחים ולמצוא את העת והאמצעים לכתוב ספר שכזה. כיון שלא כך הוא מצבי ברגע זה, אני מוצא עצמי נאלץ לתמצת בכמה משפטים ספורים את התובנות שפיכו בי במהלך השעות האחרונות. כולי תקווה שגם אם אוציא את נשמתי בארץ שכוחת-אל זו, אולי יצליחו תובנות אלה למצוא דרכן אל מעבר לים, אל ארצות התרבות, ושם לשמש את הנוסעים ההרפתקניים העתידים להגיע לכאן ולצמצם את מספר הנפגעים מבלי דעת בקרבם.

אקרא לתובנות אלה "עשרת הדברות של הולך הרגל בישרא-הל". שם פשוט וקליט, כמדומני, המבהיר לכל עין שתשזפהו את תוכנו המדויק של דף נייר זה, עליו אני משרבט בדי-עמל את המילים הללו, אחוז תקווה כי לא יהיו האחרונות שארשום בידי שלי בחיים אלה.

  1. כאשר אתה עומד בכביש ומתכונן לחצות מעבר חציה (אכן, כך מבטאים זאת המקומיים, הבנתי לבסוף, אשרי לי וטוב לי), הסתכל היטב שמאלה וימינה מספר פעמים. אם תראה מכוניות (כך נקראות המרכבות-ללא סוסים) קרבות, הישאר במקומך. אל תעז להניח איבר מאברי גופך על הכביש, פן תאבדנו חיש מהרה.
  2. אם אירע הבלתי-ייאמן, ומכונית תועה עצרה לפני מעבר החציה כדי לאפשר לך לחצותו בבטחה, אנא הודה לה בהשתחוות עמוקה ובמספר קידות נוספות. ניסיתי זאת כמה פעמים ומסקנתי היא כי הילידים נוטים להעריך מחוות גופניות מופרזות. כאשר לא טרחתי להודות למכונית על שעצרה בעוד מועד, יצא מתוכה פעם אחת גבר כרסתן, לבוש במין כותונת לבנה חסרת שרוולים, ממנה בצבצו אניצי שיער לכל הכיוונים ושיוו לו מראה איום ונורא כשל אותו "יטי" מפורסם מהרי ההימליה. הכרסתן זעק לעברי במין ג'יבריש לא ברור שהורכב מכמות בלתי נתפסת של עיצורים גרוניים ולאחר שרקק פעמיים על הכביש שב למכוניתו וכמעט דרס אותי.
  3. ניסיוני מלמדני כי להודיה לילידים על עצירת רכבם במעבר החציה יש אפקט מחנך. אל תחסכו במאמצים. הודו, השתוחחו אפיים ארצה, מחאו כפיים ושגרו מעין נשיקות מכף ידכם לאוויר פעמים רבות. זו צורת תקשורת מקובלת בישרא-הל, אל דאגה. מובטחני כי תובנו כהלכה וכך אולי תוכלו לתרום ולו במקצת להבטחת עתידם של הרפתקנים נוספים שיגיעו לארץ נידחת זו.
  4. כאשר אזרתם עוז והחלטתם לחרף נפשכם ולחצות את הכביש, עשו זאת מהר!!! זה לא הרגע להתמהמה, פן ישתנה הלך רוחו של מסיע המכונית שעצר באופן לא צפוי. מן הידוע הוא כי גלי החום הפוקדים חבל ארץ זה מביאים לא אחת את הילידים לקבלת החלטות תמוהות, שלא לומר בעלות אופי רצחני. אוצו רוצו לכם במעבר החציה.
  5. (ומצד שני) במהלך החציה, השתדלו להיראות כאילו הנכם עושים דבר מה בו אתם מורגלים מקדמת דנא. זה לא המקום לפאניקה או להיסטריה, העלולות לגרום לתגובת נגד מידתית מכיוון הילידים, הנוטים להיות מושפעים מהתנהגות חברתית באופן בולט בהרבה מאשר במקום בו אנו מורגלים.
  6. מניסיוני, אותו רכשתי בזיעה קרה בימים האחרונים, מומלץ לחצות את הכביש בעודכם אוחזים בכפיס מלבני בגודלה של קופסת שימורי סרדין, ובהניחכם אותו בצמוד לאוזנכם הימנית דברו כאילו ניהלתם שיחה של ממש עם אדם אמיתי. משום מה, הפעולה הייחודית הזו מקובלת עד מאד במחוזות אלה. שימו לב כי כך תשתלבו בסביבה ללא עורר חשדות מיותרים.
  7. רכשו לעצמכם מאחד הרוכלים המקומיים את אותם נעלי-הרמס, או "כפכפים", כפי שאלה מכונים בידי הילידים. לאלה יש בדרך כלל מספר פסים לבנים בצדיהם. עדיין לא ברורה לי לאשורה תכליתם, אך הדעת נותנת כי כאשר פוסעים בכפכפים מפוספסים אלה מעל גבי הפסים המצוירים לאורכו של מעבר החציה, נוצר מין אפקט של זיהוי הדדי, או של השתלבות מרחבית בין הפוסע לבין האדמה עליה הוא דורך. ייתכן ומדובר במין פולחן אנימיסטי, המייחס תכונות אלוהיות או מקודשות לפסים באשר הם, אך זהו עניין מורכב שמובטחני כי יעסיק דורות של חוקרי דת לעתיד לבוא.
  8. אל תעזו לבוא בטענות למכוניות שלא איפשרו לכם לחצות בבטחה את מעבר החציה. למדתי כי להתנהלות כזו יכולות להיות שתי תוצאות אופייניות: א. התעלמות מוחלטת מצד הילידים, דבר העשוי להביא לתסכול ומרירות אצל המתלונן, חרף העובדה כי הצדק עמו. ב. התחממות יצרים מידית אצל המקומיים, המביאה להשלכת גופים קשים לעברכם מבעד לחלונות המכונית, בליווי קללות לא מובנות מילולית, אך בעלות אפקט הרסני על עור התוף של כל אדם רגיש באשר הוא.
  9. הטילו מימיכם לפני שתנסו לחצות את הכביש. ההמתנה לשעת כושר עשויה להימשך שעות רבות תחת חומה של השמש הקופחת. מניסיוני, עדיף לעמוד באתגר מסוג זה עם כמה שפחות צרכים פיסיולוגיים מסיחי דעת.
  10. כאשר הצלחתם לבסוף לחצות את הכביש ולהגיע לצדו האחר של מעבר החציה, הודו לאל הטוב על כי שפר מזלכם.          Zebra-crossing-1
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s