כמה תובנות משבר גיל העמידה (רשימה זמנית)

(אכן, תמונות קשות. יותר מדי שעות ישיבה מול המחשב, כתיבת מאמרים, ביקורות ובדיקת עבודות. חברו את כל זה עם החום הכבד של אידי אוגוסט ועם ימים אחרונים של חופש גדול בלתי נלאה והנה עולים על הבמה פרומתיאוס וסיזיפוס גם יחד להופעה חד-פעמית, בלתי נשכחת)

לעולם לא אהיה אלוף עולם בתחום כלשהו (וגם לא ג'וקי – לא מספיק קטן, לא מספיק רזה – גם לא אצן, לא שייט אולימפי, לא מטיל פטיש ברזל ואפילו לא אלוף שחמט)

לעולם לא אהיה חבר פרלמנט (לא באנגליה, לא בישראל, לא בראשון)

לעולם לא אבין מהי עפיצות (ובכלל, ככל שחולפות השנים אני פחות ופחות אוהב יין. הבו לי וויסקי!)

לעולם לא אהיה נשיא או ראש ממשלה (גם כיון שאני פשוט לא רוצה להרוס לעצמי את החיים)

לעולם לא אהיה אסטרונאוט (ואולי זו הנקודה הכואבת מכולן, המשלבת ויתור אכזרי על חלום ילדות מתוק, אפוי בחומו של אבא שלי, המספר לי בזמן אמת, כאשר אני זאטוט בן 5, על נחיתת אפולו 11 על הירח ומפעיל תוך כדי כך מבלי דעת נתיב סינפסות המתחברות למדע בדיוני בהתמכרות חסרת תקנה)    

לעולם לא אהיה כוכב רוק (לא בואי, לא פרדי מרקורי, לא לנון, ואפילו לא ג'ו ג'קסון, כמה מאכזב)

לעולם לא אהיה שייך בדואי, הגר עם שבע נשותיו במדבר, לוגם לרוויה מבאר נפט פרטית ומתעמק בטכניקות קלאסיות של עישון נרגילה (וגם לא רוזן טרנסילבאני צמא-דם, ולא בארון צרפתי שרמנטי הלום-יין, וכנראה שגם לא גראף פולני סלוד-חוטם ואף לא לורד בריטי משועמם ומן הסתם גם לא צ'יף עז-דם, לא אינדיאני ולא אפריקני, אבוי לפספוס)

לעולם לא אהיה איש דת (לא כומר קתולי, אורתודוכסי, פרבוסלאבי או פרוטסטנטי, לא ברהמין טהור-דם, לא רב מזוקן, לא פוסק פתוות עבדקן, לא נזיר טיבטי גלוח-ראש וגם לא ניו-אייג'ר שאיבד את הראש)

לעולם לא אגיע לירח (בוודאי שלא עד גיל 18. זה כבר לא יקרה, יימח שמו של בזוקה ג'ו)

לעולם לא אהיה דוגמן-על (ותודה רבה לאלים על כך)

לעולם לא אשתתף בתכנית ריאליטי (ועוד תודה שלוחה מקרב לב לאלי השואו-ביז שלא פיתוני אף פעם למכור את נשמתי בעבור חופן תשואות עלובות)

לעולם לא אמציא המצאה שתשנה את פני האנושות (את זה כבר עשו בל, אדיסון, פלמינג וטיורינג. מספיק ודי עם ההמצאות האלה. יותר מדי אנשים. יותר מדי רעש)

לעולם לא אקיף את העולם לראשונה, לעולם לא אהיה הראשון שהגיע לקוטב הצפוני או הדרומי, לעולם לא אגלה יבשת חדשה, לעולם לא אמצא תרופה לסרטן.  

לעולם לא אביא ילדים נוספים לעולם (שלושה ילדים מקסימים ובריאים זה די והותר. טפו טפו טפו, נוק און ווד)

לעולם לא אהיה פרופסור, לא משנה למה, באוניברסיטת אוקספורד במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה (כמה חבל שאני לא יכול לחיות באותה עת, במעמד הנכון, במקום הנכון יותר מכל מקום אחר בהיסטוריה. ואם לא באוקספורד, אז שיהיה "במקום האחר")

לעולם לא אהיה נהג אוטובוס, קטר רכבת, או משאית אשפה

לעולם לא אלמד לנגן בצ'לו, טובה או תופים (אבל יש לי את הפסנתר שלי, הו, הפסנתר המקסים שלי, בכשטיין שחוגג השנה 100 חורפים ברלינאים עתירי תובנות-מלנכוליה והרבה מאד באך)

לעולם לא אהיה ביל קרטר (ולא ארכב לעבר השקיעה על סוסי האהוב בלאקי)ולא מאצ'יסטה, וגם לא פטריק קים (חצי אמריקני, חצי יפני או קוריאני, מסוקסססססס)

לעולם לא אכתוב ספרים כמו של ריידר הגארד, ז'ול ורן, או בולוור-ליטון

לעולם לא אהיה הראשון להגיע לאימפריה האצטקית, להחריב אותה, לבזוז את זהבה ולהכרית את תרבותה (אך הייתי מאד שמח להיות נוכח בלידתו של הרנן קורטס ולעשות בו מעשים סופניים טרם שיגדל)

לעולם לא אהיה איכר אריס באחוזת פיאודל ימיביניימית, לעולם לא אהיה חשמן בארמון מלך צרפתי מגלומן, לא אקבל את פני מארקו פולו בחצר קובלאי-חאן וגם לא אביא לקיסר סין זמיר מכני מקצווי ארץ, לא אבנה ארמון בוונציה, לא אשכור את מיכלאנג'לו לפסל לי את הפייאטה, לא אהיה ליאונרדו דה-וינצ'י וגם לא אל-גרקו, לא אשתה פסטיס עם פיקאסו ולא ארוץ אחר שוורים עם המינגוויי, לא אקנה כרטיס לפרמיירה של פולחן האביב עם ניז'ינסקי ולא אצעק באזנו של בטהובן ("סדר צריך להיות"), לא אסע לביירויט, לא אפציץ את ביירות, לא אכבוש את ברלין ולא אשרוף את לונדון, לא אקריב את יצחק ולא אשתה מכוס התרעלה עם סוקרטס.   

וזו רק ההתחלה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על כמה תובנות משבר גיל העמידה (רשימה זמנית)

  1. שולי הגיב:

    ולעולם, לדאבוני, לא אצליח לכתוב כמוך!

  2. בועז כהן הגיב:

    יש הבדל מהותי בין דברים שאתה חושב שלא תעשה (אולי כן תמציא המצאה שתשנה את פני האנושות?!) לבין דברים שבוודאות אינך יכול לעשות (כל עוד לא המציאו מכונת זמן) כמו לשתות פסטיס עם ארנסט המינגוויי.

  3. תמי ינאי הגיב:

    אייזיק יקירי,
    אבל תמיד תהייה אתה, יחיד ומיוחד. רק אתה יכול להיות אייזיק לובלסקי, משורר בנשמתו, מרקיע שחקים ופורץ גבולות ברוח, רגיש וקשוב, אחראי ונעים הליכות, מושא הערצה והערכה של מאות ואלפי סטודנטים, אבא נהדר שילדיו אוהבים אותו עד הגג, איש משפחה למופת, חבר נאמן ומסור, מקורי ורענן, גם אחרי קריאת מאות תשובות אותו הדבר, ג'ונגלר של הזמן. בקיצור, רק אתה יכול למצות את האייזיקיות האותנטית שלך עד תום כפי שאף אחד בעולם לא יכול לעשות.
    תמי.

  4. אפרת בילר-מוזס הגיב:

    I've been keeping a mental list of all the things I won't be able to do maybe since I'm 20.
    I also have another list of the surprising things I've done and never thought of beforehand. I guess we tend to have too many dreams and goals…

    Ever read one of the last poems Allen Ginsberg wrote "Things I'll Not Do (Nostalgias)"? He wrote it only five days before he died. Not the same, but beautiful and the similar sadness I think.
    Here is a link to it:

  5. Efrat Baler הגיב:

    I wrote this long reply but something went wrong and it didn't go through.
    In short: I feel you brother! I also keep a list of the things I never thought I would do beforehand and sometimes its comforting.

    Have you ever read the poem by Allan Ginsberg that he wrote 5 days before he died "Things I'll Not Do (Nostalgias)"?
    See it at this link. Not the same and even sadder…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s