הכנות אחרונות לקראת שובו המטמטם של הקיץ

 

Liber De Vita Coelitus Comparanda compsitus

הספר על השגת חיים מהרקיעים

"אילו היו רק שני דברים אלה ביקום – מצד אחד האינטלקט, ומעברו האחר הגוף – אך ללא נשמה, אז לא היה האינטלקט נמשך לגוף… וגם הגוף לא היה נמשך לאינטלקט… אך אם נשמה התואמת לשניהם הייתה מוצבת ביניהם, אזי תיווצר בקלות משיכה בין השניים משני הצדדים".

מרסיליו פיצ'ינו, ספר החיים, ספר שלישי, פרק 1.

בן האדם שואל את עצמו במהלך חייו הלוך ושוב שאלות לגבי מקור המשיכה אותה הוא חש כלפי אנשים אחרים, נשים, גברים, חברים, מאהבות. מהיכן מקור העניין אותו אנו מגלים דווקא באדם מסוים, אחד או אחת מתוך המיליארדים המאכלסים את הפלנטה הקטנה שלנו, הנולדים, גדלים, אוכלים, ישנים ולבסוף מתים? מה הופך אדם אחד לחבר טוב שלי ואחר לראוי לאדישות? מדוע בגיל מסוים נמשכתי לאישה מסוימת? מדוע בגיל מבוגר יותר לאחרת?

באתונה, לפני כמעט ארבעה חודשים, ביום האחרון לטיול קצר וחביב, עליתי לבד לאקרופוליס. לא ידעתי שיש דרך שנועדה לאנשים מהוגנים, בוגרים, או כבדי-משקל והלכתי אוטומטית בשביל העיזים הדורש מעט מאמץ ושרירי רגליים, אך רווחו בצדו: מקדש הרמס, אמפיתיאטרון עתיק, החומה הנישאת אל מול העיניים ובסופו של דבר המראה עוצר הנשימה של הכניסה לאקרופוליס, עם גושי האבן האדירים והעמודים הנישאים המלווים אותך בדרכך למשטח הגדול ועליו שורת המקדשים העתיקים והידועים ביותר בעולם.

2013-02-24 12.37.05

למעלה, אני נתקף ברצף זכרונות אקראיים. עכשיו אני בן 32 ומשהו. בשנת 1996 או 1997, כבר לא זוכר בדיוק. בקיץ. נפרדתי מ-ל' לפני כמה חודשים. אחרי שלוש שנים סוערות של תשוקה היא עזבה את הדירה שלנו בברנשטיין-כהן בן-לילה והותירה אותי המום לגמרי. עבדתי אז ברדיו ללא הפסקה, 103FM, בשנים הראשונות שלו, לפני כל הגועל נפש שנעשה ממנו. תכנית שבועית של דיסקים חדשים של מוסיקה קלאסית משובחת, בדרבון קבוע של רפי לביא זצ"ל מעל דפי "העיר", מגזין תרבות יומי בנושאי שירה, ציור, פיסול, תיאטרון ומוסיקה (ובו אני אשכרה קורא כל יום שירה), שעת סבנטיז יומית המסתיימת לה עם השניות האחרונות של Abbey Road (כן, זה אני שהמצאתי את אות סיום התכנית הזה) ובכל ערב ב- 18:30 בדיוק, בסגנון עדות אייבי נתן וקול השלום, אני משדר את Northern Sky של ניק דרייק, עם זעקה ממקום עמוק לאהבה מסוג אחר. ככה במשך שלוש שנים.  

 Northern Sky Notes

הנוף הנשקף מכל עבר מרהיב. גבעת האקרופוליס היא למעשה הר קטן וגבוה. אבל האווירה היא המכתיבה את קצב הלב. התמזל מזלי ובאותו אחר-צהריים כמעט ולא היו שם תיירים.

2013-02-24 12.57.16

כל מני אנשים מעניינים עברו שם, ברדיו ללא הפסקה בגלגולו המקורי. מיכה קרפין ניהל אותו. עיתונאים רציניים עבדו בו (גדעון סאמט, יעקב אילון, וכן, גם עמנואל רוזן), עורכי מוסיקה מצוינים, טכנאים וטכנאיות, והרבה מאד מוסיקה. אנחנו פירגנו למוסיקאים כפי שכבר כמעט לא יודעים לעשות היום: תכניות של הופעות חיות, ראיונות על כל דיסק חדש, מגזין שבועי עם כל העורכים המוסיקליים, רולניק, חנני, סתוי ואני, יושבים ביחד, מביאים המלצות, חולקים את האהבה שלנו לכל מה שקורה בעולם. מסיבה אמיתית שלמדנו להעריכה רק כשנגמרה, כאשר הבעלים של התחנה החליטו שדי, צריך להרוויח יותר כסף. ואז הם הביאו את ההוא, הבדרן, ויחד עם זה כמובן שגם פיטרו אותי ובסופו של דבר גם את כל השאר. רק יואב נשאר שם עד היום, אלוהים יודע איך הוא מחזיק מעמד ולמה הוא עושה את זה בכלל.

אני יורד מהאקרופוליס, מרוגש. למטה, בטיילת הארוכה המשתרעת למרגלות הגבעה וחולפת על פני מוזיאון האקרופוליס החדש, המון אנשים מסתובבים. מקומיים, תיירים, איש מבוגר מאד מנגן בכלי יווני. בגלמה קוראים לזה? מקסים.  

2013-02-24 12.58.16

 

אז כמה חודשים אחרי הפרידה לקחתי את ל' אתי לגליל, לסופשבוע רוחני עם תרגולים מעניינים. מה רציתי בדיוק? לא ברור לי. האם שנינו תהינו אם נעשתה כאן טעות ורצינו לכפר עליה? אולי.

אני עומד על מוט צר, כמטר וחצי מעל הקרקע, צועד לאורכו, 30 מטר פחות או יותר, ומשנן מנטרה חוזרת ונשנית על אודות התכונות אותן אני רוצה לשרש, על אלה שאני רוצה לחזק, על מה שאני רוצה לזמן לחיי. קראתי לאישה חדשה בחיי. לאמא לילדים שלי, העתידים לבוא.

    2011-09-28 21.06.54

יד אוחזת יד. הרטט המחשמל הייחודי אותו אני מחפש. או שיש או שאין. מבדק זריז ומדויק, יותר מכל שיחת נפש מעמיקה, יותר ממאות שעות של טיפול זוגי. אני אומר לה: "יש בעולם לפחות 20,000 גברים שהיו מתאימים לך ברגע זה. יש לפחות 20,000 נשים שהיו מתאימות לי עכשיו. אחת מעשרים אלף. זו את." היא מחייכת. 

Hands

והנה בא שוב הקיץ. אני מתחיל להזיע ולסבול. הצמחים משתוללים בגינה, להכעיס ולהתריס. לא מבין את זה. מה, הם לא אוהבים שקר ויורד גשם? לא, הם עונים ומצמחים עוד עלה ירוק מנשוא. עוד שבוע וחצי נוסע לשבדיה. לקור. אספר איך היה.   

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ספר החיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s