אלתרמן, השטר והעיקר

ניגון עתיק

עוד מעט יונצח דיוקנו של נתן אלתרמן על שטר של מאתיים שקלים. כך כתבו בעיתון. כבוד גדול, מה? האמת היא שברגע שמישהו מחליט על הנצחת דמויות של אמנים על שטרות, המסקנה ברורה: אף אחד כבר לא קורא יותר את יצירותיהם. כך עם עגנון וגם עם ביאליק. מן הסתם, גם שיריו של אלתרמן כבר כמעט ונשכחו, אולי חוץ מאלה שהתמזל מזלם והולחנו, למרות שגם אלה בלתי אפשריים לאוזניי. לא אלה עם ביצועיהם הטרחניים של זמרי שנות ה- 50 וה- 60 של המאה הקודמת, וגם לא הלחנים החדשים יותר מהשנים האחרונות, הנשמעים לי בדרך כלל לא ראויים לרמת הטקסטים של אלתרמן.

 ובכל זאת, הידיעה הקטנה הזו העלתה בי זיכרון של שניים משיריו האהובים עלי יותר של האיש הזקן. והזיכרון הזה, בסיועו האדיב של מר ג'יימסון, מוליך אותי עכשיו לכאן:

בחוץ הכה השעון חצות לפני כמה רגעים. פנסי הרחוב משרטטים אלומותיהם מבעד לאוויר המרודד בערפל, כמו עלי בצק קלילים שנאפו בלונדון של המאה ה- 19. ג'ק כבר מזמן לא מרטש ובצד השני של התעלה הפכה הגברת עם הקמליות לעפר ואפר מזה עידן ועידנים. ואלתרמן בשלו: 

 עוד אבוא אל סיפך בשפתיים כבות.
עוד אצניח אלייך ידיים.
עוד אומר לך את כל המילים הטובות,
שישנן, שישנן עדיין.

כי ביתך העני כה חשך לעת ליל
ועצוב בו וודאי לאין סוף.
וחיי שכרעו בלי הגיע אלייך,
הוסגרו לחוצות ולתוף.

אך פתאום את נוגעת כיד מבהיקה.
את פולחת כזכר נשכח.
הדממה שבלב, בין דפיקה לדפיקה,
הדממה הזאת היא שלך.

 Alterman (1)

אלתרמן מת בשנת 1970 בגיל 60, שבע-ימים לכאורה. מוזר לחשוב שעד לא מזמן גיל 60 נחשב לגיל הגיוני למות בו. אני זוכר קרוב משפחה שמת בגיל דומה, כאשר הייתי ילד, ואת עצמי מתבונן בו, זמן קצר לפני שנפטר, רואה בו קשיש של ממש, עם כל סימני החולי והזקנה המדכאים והמפחידים ילדים עד מאד. אני מתבונן בצילום של אלתרמן. לא ברור לי בדיוק מאיזו שנה הוא, אך נראה כי צולם לא רחוק ממותו. הלזה ייקרא זקן? האמת, אין לי מושג איזה מין איש הוא היה. מהצילום הזה משתקף אדם אוהב חיים, מלא תשוקה, צמא לאהבה. נראה לי שהיה לא רע בכלל לשבת לידו בכסית, עם כוסית, ולקשקש קצת לתוך הלילה. מה דעתכם?

אִם תֵּרַדְנָה בַּלֵּיל דִּמְעוֹתַיִךְ,

שִׂמְחָתִי לָךְ אַבְעִיר כִּצְרוֹר תֶּבֶן.

אִם תִּרְחַפְנָה מִקֹּר עַצְמוֹתַיִךְ,

אֲכַסֵּךְ וְאֶשְׁכַּב עַל אֶבֶן.

אִם תֹּאמְרִי אֶל מָחוֹל לָרֶדֶת,

עַל אַחֲרוֹן מֵיתָרַי אֲנַגֵּן לָךְ.

אִם תֶּחְסַר לָךְ מַתְּנַת הֻלֶּדֶת,

אֶת חַיַּי וּמוֹתִי אֶתֵּן לָךְ.

וְאִם לֶחֶם תֹּאבִי אוֹ יַיִן,

מִן הַבַּיִת אֵצֵא כְּפוּף שְׁכֶם

וְאֶמְכֹּר אֶת עֵינַי הַשְּׁתַּיִם

וְאָבִיא לָךְ גַּם יַיִן גַּם לֶחֶם.

אַךְ אִם פַּעַם תִּהְיִי צוֹחֶקֶת

בִּלְעָדַי בִּמְסִבַּת מְרֵעַיִךְ,

תַּעֲבֹר קִנְאָתִי שׁוֹתֶקֶת

וְתִשְׂרֹף אֶת בֵּיתֵךְ עָלַיִךְ.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אלתרמן, השטר והעיקר

  1. תמי ינאי הגיב:

    אלתרמן נפלא, כל מילה במקום, חריפה בדיוק שלה, טעונה בעומקי משמעות גם ברמה הפרטית וגם ברמה הארכיטיפית מעמקית. יש לי דיסק נהדר שבו יוסי בנאי קורא משירי אלתרמן בצירוף מוזיקה מלווה. כל פעם השירים נשמעים לי אחרים לגמרי, העושר שלהם מאפשר הדהוד עם הרבה מצבי נפש משתנים.
    תמי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s