ללא שם מס' 5

Elliott Smith

ללא שם מס' 5, שיר לשבת

בעוד שבועיים וקצת אני נוסע לברלין לראות את רוג'ר הודג'סון בהופעה. יהיה טוב, אני בטוח. עליזה החמודה התקשרה והזמינה אותי להצטרף אליה. כמובן שקפצתי על המציאה. מבטיח לספר.

אבל בשבועיים האחרונים, מישהו אחר ממלא את שעות המוסיקה באוטו שלי, בהתרוצצות הבלתי פוסקת מהרצאה להרצאה ואותו לעולם לא אוכל לשמוע יותר בהופעה. הכרתי אותו לפני הרבה שנים, בזמן ששידרתי ב- 88FM בסוף שנות ה- 90, תחילת המילניום. מכל המקומות, דווקא בתקליטיה של קול ישראל איתרתי בזמנו את האלבום המופלא Either/or משנת 1997 אותו אליוט סמית הקליט בבית, בטייפ 4 ערוצים, מנגן על כל הכלים ושופך לתוכו את נשמתו המעונה.

כבר עברתי כמה גלגולים עם התקליט הזה. בדרך כלל הם הסתיימו לאחר כמה ימים אובססיביים בהם הוא התנגן אצלי שוב ושוב עד שהכניס אותי לדיכאון נוראי, עד שהחלטתי לא לשמוע אותו יותר אף פעם. ותמיד הוא חוזר, אחרי כמה שנים. כך גם עכשיו.

סמית נולד בשנת 1969 ומת ב-2003, משתי דקירות סכין היישר בלבו. כנראה שהחברה שלו דקרה אותו למוות. תענוג של יחסים מסוכנים, מה?

הבחור האמריקני הזה נולד באומהה שבמדינת נברסקה, מסוג המקומות אותם מכנים הניו-יורקים Flyover States, סבל מגירושין מוקדמים של הוריו וזרם בדרך הקלאסית שהמחצית השנייה של המאה העשרים זימנה לרבים שכמותו: חיי דיכאון מלאים בסמים והרס עצמי, מסוג הקוקטייל הייחודי שאמריקה מתמחה בו עבור גיבוריה האלמוניים. בסופו של עניין הוא הלך בדרכם של רבים וטובים, ששילמו במטבע היקר מכל – מוות בגיל צעיר – על הפער הבלתי נסבל בין רגישות קיצונית וכישרון מוסיקלי יוצא דופן לבין המסחריות והחומרנות המקיפות-כל. די עצוב, למען האמת.

שיר אחד במיוחד תופס לי את האוזניים. הוא נקרא בפשטות ללא שם מס' 5

יש לי ציפורניים שבורות וראש מלא בעבר

וכולם הלכו לבסוף

חיוך מתוק, מתוק, שמתאייד במהירות

כי כולם הלכו לבסוף

אל תתרגז בגלל זה

לא, לא יותר

אין שום דבר דפוק שלא היה דפוק גם קודם

הייתה לי שנייה לבד עם סיכוי שעבר

וכולם הלכו לבסוף

 

ובכן, אני מקווה שאת לא מחכה

מחכה בסביבה בשבילי

כי אני לא הולך לשומקום, בבירור,

יש לי לב שבור

ושמך כתוב על הגבס שלי

וכולם הלכו לבסוף

כולם הלכו לבסוף

http://www.youtube.com/watch?v=YFibyFqtWGM

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ללא שם מס' 5

  1. חנה בנטוצ'ובה הגיב:

    לפי וויקי לא ברור מי דקר אותו. סביר להניח שהוא עצמו.

  2. isaaclubelsky הגיב:

    עד כמה שאני יודע, נדיר מאד שגברים יתאבדו בנעיצת סכין בלבם (ועוד פעמיים). רצח על בסיס תשוקה של גברים בידי נשים דווקא הרבה יותר מזכיר את הסגנון הזה (שתי נעיצות בלב…).
    בכל מקרה, זה לא ממש משנה ומה שחבל הוא שהאיש הזה. שעשה מוסיקה מצוינת, כבר לא כאן יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s