המסע שלי לאישרא-הל

הבוקר, בעודי חוזר מההליכה היומית שלי לחוף הים, ריאותיי עמוסות ביונים חיוביים, רגלי קפיציות מתמיד וראשי עמוס במחשבות ובזיכרונות של רגעי אושר נדירים, ניסיתי לחצות את הכביש במעבר חציה. החוויה הזו הזכירה לי את אחת מהתעלומות המרכזיות המעסיקות כיום את עולם חוקרי ההיסטוריה בכלל, ובפרט את חובבי התקופה הויקטוריאנית. ייתכן ואני עושה מעשה לא אקדמי בחשפי בפניכם חומרים ראשוניים שעדיין לא נחקרו עד תום, אך על כך כבר תעיד ההיסטוריה.

 

Mavar Hatzia

המסע שלי לאישרא-הל (My Incredible Journey to Isra-Hell) מאת קפטן ג'והן דיגבי ברטלבי, קצין בחיל הפרשים המלכותי, שנת 1854 ללידת אדוננו.

(הערה: הסיפור המצמרר המובא להלן שוחזר בידיו האמונות של הארכיבר הראשי של ספריית בודליאן באוקספורד, מר פרנסיס ליץ', מתוך פיסות הנייר ששרדו מיומניו של קפטן ברטלבי ונמצאו בעזבונו, לאחר שעקבותיו נעלמו בשנת 1856 אי-שם על חופי האגן המזרחי של הים התיכון. מר ליץ' מבקש להדגיש כי ניסה כמיטב יכולתו לאחות את פיסות הנייר שהגיעו לידיו במצב חמור לפני כשנה (1858). מבדיקות שנערכו בידי מיטב המומחים אותם עלה בידו לגייס, עולה כי טרם שנמצאו, הושרו ניירותיו של קפטן ברטלבי בתוך חומר נוזלי למחצה בעל מרקם גרגרי וריח חריף ודוחה. לא ברורה לגמרי מהותו של אותו חומר. מר ליץ' סבור כי התושבים המקומיים של אישרא-הל משתמשים בחומר זה לצרכי שימור. עם זאת, הוא משער כי יתכן ומדובר במעין משחה אותה נוהגים המקומיים לאכול בימי חג, כהכנה לטקסי הפולחן המורכבים שלהם. קפטן ברטלבי מזכיר את המשחה המסוימת הזו באחד מפרקי יומן המסע שלו, ומתייחס אליה בשם התואר "הומוס". מר ליץ' מתנצל על כך שלא עלה בידו לבודד באופן מושלם את מרכיבי אותה משחה משמרת, שכפי הנראה רק בזכותה שרד סיפורו של קפטן ברטלבי והגיע עד הלום).

"יום חמישי, 1.1.1854.
היום הפלגנו סופסוף לדרכנו, לאחר המתנה מורטת עצבים בנמל פמגוסטה בקפריסין, במהלכה הוכנה למשימה הפריגטה "ג'ורג' השלישי", עליה הוצבה פלוגת הפרשים שלי בחודש שעבר. אנשי הצבא הטורקים הצדיעו לנו במטח כבוד של חצי-תריסר פגזי תותח עם צאתנו מהנמל לעבר הים הפתוח. החיילים שלי במורל גבוה, לאחר שחגגו אמש בבתי המרזח בנמל את ערב השנה החדשה. הים התיכון רגוע בינתיים, אך כולנו מודעים לאופיו ההפכפך ומצפים לגלים גועשים ככל שנתקרב ליעדנו, הממלכה המסתורית במזרח הקרויה אישרא-הל, אליה מועדות פנינו.
הפקודה אותה קיבלתי מאת השליח המיוחד מלונדון, אותו פגשתי בקפריסין בשבוע שעבר, הייתה להגיע בכל מחיר שיידרש לאישרא-הל ולנסות ולכרות ברית סחר עם השליט המקומי. מסיפורים אותם שמעתי מפי מלחים בנמלים שונים בהם שהיתי בשנים האחרונות, עלי להודות כי לא ברור לי כלל וכלל למה עלינו לצפות. אין ספק כי הילידים באותה ממלכה מזרחית קנו לעצמם מוניטין של אנשים לא צפויים. מן המעט אותו שמעתי על אודותיהם, קשה להסיק מסקנות שכלתניות. החינוך אותו קיבלתי בשנות נעורי מביא אותי תמיד לבחון ביישוב דעת את שרואות עיני. עם זאת, עלי להכין עצמי לקראת הבלתי צפוי וייתכן שגם לקראת גורל מר ונמהר. אם החלק השישים של השמועות על אותם אנשים פראיים נכון, הרי שלפנינו משימה נדירה בקשייה. על אף כל זאת, מפעמת בי השאיפה להגדיל את תהילתה של מולדתי, אנגליה, ולהרחיב את תחומי השפעתה של המלכה ירום הודה, ויקטוריה, גם על אותה ממלכה רחוקה ולא ידועה. ביני לבין עצמי, עלי להודות ששמה נוסך האימה של אותה ממלכה מעביר בי חלחלה ומציף בקרבי תחושה מקדימה מטרידה של עתיד נורא מאין כמוהו המצפה לי ולחיילי".
"שבת, 3.1.1854
כפי שחזו והזהירו מרגלי הממלכה המאוחדת העושים באזור הסכנה הזה שנים רבות ואוספים במאמצים ניכרים מידע על יעדנו העלום, הים נעשה לגועש בשעות האחרונות. הפריגטה "ג'ורג' השלישי" מיטלטלת כקליפת אגוז על גבי המשברים הגבוהים. נאלצנו לקשור את הסוסים בחבלים אל מעקות הסיפון, פן יפלו לים. רוב חיילי חלו במחלת ים ומקיאים את נפשם לכל עבר. הצחנה בלתי נסבלת ונדמה כי תחושתי המוקדמת תתברר כנכונה ותתאמת עוד בטרם נצליח להגיע ליעדנו. מכל עבר צפים על פני המים חפצים מוזרים, כמותם לא ראתה עיני מעולם. נדמה כי מדובר בעיקר במין מיכלים עשויים מחומר מסתורי, כמעט שקוף באופיו, ועליהם מודבקות פיסות ניר מצוירות בצבעים שונים. אין לדעת למה משמשים אלה, אך מה שברור הוא כי אנו מתקרבים ליעדנו. לפני זמן קצר הניף גל אימתני במיוחד את ראשו והציף את הסיפון. לאחר שנשטף בחזרה אל הים הותיר אחריו זה מחזה בלהות – עשרות פיסות בד צואות בגודל אחיד בצבע לבן. אם איני טועה, מדובר ב"טיטולים". אחד מדו"חות המרגלים הזכיר חפצים אלה, המשמשים באישרא-הל את המקומיים המתגוררים ליד הים. אין יודע למה הם משמשים, אך מתצפיות שנערכו מרחוק ובהסתר על חופי הממלכה בשנים האחרונות, נראה כי המקומיים נוהגים לשאת עמם את אותם "טיטולים", בעיקר במהלך סופי השבוע ולהשאירם מאחוריהם על חוף הים עם רדת ערב. יש להניח כי מדובר במנחה לאלי הים. ה"טיטולים" האלה מסיחים את דעתי ומביאים את נשמתי לכדי סערת רגשות: אם זו המנחה אותה מקריבים המקומיים לאלי הים, מה יהא עלי ועל אנשיי? הכיצד ינהגו בנו אותם פראים שמנהגיהם זרים ומוזרים, בעת שנקרב אליהם וננסה לקשור עמם שיחה בדרכי שלום? היעטפונו בפיסות הבד הנאלחות האלה וישליכונו הימה? אלוהים ישמור".
"יום שני, 5.1.1854
טרוף טורפה ספינתי ועמה ירדו למצולות כל אנשיה והסוסים שהיו קשורים לסיפונה. ניצלתי לאחר שהצלחתי לאחוז בגלגל הצלה שזימנה אל בין זרועותיי ההשגחה העליונה. מושלך בידי כוחות הטבע אל חוף זר, לאחר שישנתי שינה טרופה במשך כמה שעות, אני כותב ביומני מילים אלה ואיני יודע מה יילד יום. ממרחק רואות עיני מראות מבעיתים ומוזרים מאין כמותם. ארובה אימתנית פולטת עננות עשן לעבר השמים התכולים. הזהו מקדשם של הילידים? בקתות מוזרות הניצבות על כלונסאות ארוכות וממוקמות במרחקים שווים ביניהן ניצבות על החוף, ובין אלה סובבים אנשים שקטים בעלי גוון עור שחום ומלקטים את המנחות שהושארו כאן אמש, כפי הנראה. אלה בוודאי כוהניהם של אלי הים. אכן, שלל המיכלים המוזרים השקופים, ולצדם המוני ה"טיטולים" נאספים בחרדת קודש בידי אותם כוהנים. אני מניח שהם מכינים את טקס הקרבן היומי שלהם ומקווה שלי לא מתוכנן בו כל חלק. אללי, מה יהיה בגורלי?"
"יום שלישי, 6.1.1854.
עשרים וארבע השעות האחרונות היו המוזרות בחיי עד כה. אישרא-הל שונה מכל מקום בו הצבתי את כפות רגלי עד עצם היום הזה. כמות הפלאות בהן חזו עיני כמעט ואינה ניתנת לתיאור מילולי. אין ספק כי בממלכה זו מתקיימים חוקי מציאות אחרים מאלה הנהוגים ברחבי העולם התרבותי. שיחק לי מזלי עד כה ולא הותקפתי בידי המקומיים. אלה עוסקים בענייניהם, כך נדמה, ולא מייחסים לנוכחותי, הזר והשונה מהם עד מאד, משמעות של ממש. קצרה היריעה מכדי לתאר את הדברים בהם פגשתי לראשונה בימי חלדי. אכתוב, לפיכך, על חוויה אחת יוצאת דופן שהותירה בי את חותמה, אותה עברתי לאחר שעליתי מרצועת החוף המוזרה במעלה הגבעות, בואכה אותה ארובה מתמרת עשן, שלהערכתי משמשת כמקדש עבור המקומיים. ברי לי כי שם אמצא את שליט הממלכה וכך אוכל לסיים את המשימה שהופקדה בידי.
בעודי משתרך מעלה ועושה דרכי אל מחוץ לחוף, לעבר הנוף הלא מוכר, ובראשי מהדהדים מראות האסון שפקד את ספינתי, ראיתי שורה של דרכים כבושות שחורות ועליהן מצוירים פסים לבנים בדוגמאות שונות. הנחתי כי דרכים אלה עשויות להוביל לארמון השליט. כיון שמשימתי היא להגיע אל הלז ולהעביר לו את מנשרה של ממשלת הוד מלכותה, התחלתי לפסוע על גבי הדרך הרחבה ביותר מבין אלה שחצו את הנוף שלפני. מה רבה הייתי פליאתי כאשר לפתע התמלא האוויר בצלילים צורמים וחזקים שבקעו ממרכבה מופלאה שנעה ללא שסוסים גררוה בעודה מאיימת לדרוס אותי חיים? לאחר שכלי המרכב יוצא הדופן הזה חלף עבר לו, ומתוכו מסתלסלת מוסיקה שונה מאד מזו שיוצרים אמני המוסיקה בארצי (ויקשה עלי מאד לתאר את ששמעו אזני, משהו שאינו בדיוק מוסיקה או הרמוניה, אלא יותר חיבור בין צלילי הקשה מתכתיים לבין צליל נעירתו של פרד מיוחם), פגשתי בעלם צעיר, לבוש בביגוד חריג ביותר, חזהו חשוף, על שתו מכנסיים צבעוניים ועל כפות רגליו מין מנעל, או ליתר דיוק מעין בן-כלאיים של נעל וסנדל, שעל צדו תפורים שלושה פסים לבנים. האם נסתרה בינתי והתחלתי להזות עד כי נדמה לי שבהרמס שליח האלים חזו עיני? לעולם לא אדע אל נכון. אותו עלם צעק עלי וניסה להסב את תשומת לבי לשורה של פסים לבנים רחבים שהיו מצוירים על הדרך השחורה וחצוה מצד לצד. "Mavar Hatzia", זעק הלה כמדומני, כאילו היה התגלמות האורקל מדלפי בכבודה ובעצמה. לאחר מספר דקות בהן ניסיתי לעכל את דבריו, החלה ההבנה לחלחל בקרבי. הוא מראה לי כיצד לחצות את הדרך הרחבה מבלי להיפגע. מבלי שידע, סייע לי העלם לזרז פעמי לעבר ארמון השליט!
אך אבוי. דווקא בעמדי על אותו "מאוואר הציה" נדמה היה כאילו תנועת המרכבות-ללא-סוסים הולכת ומתגברת. כאשר הנחתי את כף רגלי על הפס הלבן הראשון, איימו אלה לחסלני ללא דיחוי. בעודי פוסע לעבר הפס הלבן השני, חלפה ביעף מרכבה נוספת, כחוט השערה מחוטמי, בעוד צליל תרועה מצמרר נישא ממנה, פוקק את אוזניי ומאיים לקחתני חיים.
לבסוף עלתה בי ההבנה: אותו "מאוואר" לא נועד להולכים על שתיים. וכפי הנראה, המקומיים רואים בניסיון לדרוך על פסיו הלבנים איום אמיתי על כל המקודש להם. מעתה לא אנסה לעולם להשתמש באותם פסים לבנים כדי לחצות את הדרכים הכבושות השחורות. אהיה חייב לגלות מהי הדרך בה נוהגים הילידים ללכת כדי לבצע פעולה זו. בעודי רושם מילים אלה נחתה התנומה על עיני. מחר, כך אקווה, אגיע אל שליט הממלכה ובי נשבעתי: גם אם תגזול המשימה הפרומתיאית הזו ממני את נשימתי האחרונה, אבצעה ללא כל דופי, כפי שחייב לעשות ג'נטלמן אנגלי אמיתי".
(הערה: כאן נקטע דיווחו המסודר של קפטן ברטלבי. בדפי היומן הנוספים שהשאיר מאחוריו כתובות מילים רבות, שבחלקן עדיין נראות חסרות כל פשר. מר ליץ' מאוקספורד, הארכיבר הראשי של ספריית בודליאן, עמל בימים אלה על שחזור דבריו של קפטן ברטלבי ומקווה כי בקרוב יוכל להעביר לידינו את שאר סיפורו המצמרר של שליח הוד מלכותה ואת דיווחו המלא על מפגשו עם שליטה של אותה ממלכה מופלאה ומסתורית, אישרא-הל).

abbey-road-9

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על המסע שלי לאישרא-הל

  1. תמי ינאי הגיב:

    נפלא! לכמה רגעים באמת חשבתי שמדובר המסע מהעבר והנה לא. היטבת תאר את אישרא – הל…..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s