שובו של היהודי הנודד

שובו של היהודי הנודד

 קיבלתי מתנה מבת הדודה שלי, רותי. דיסק אוסף של REM. כבר יש לי בבית את רוב השירים שהאוסף הזה מכיל, וכך מצאתי את עצמי נוסע להחליף את הדיסק בחנות תקליטים. היום זה אתגר לא פשוט למצוא חנות כזו. עד לפני שנתיים-שלוש היו חנויות מוסיקה בכל מקום. כעת, אם אתה גר בהרצליה, יש לך בעיה. נאלצתי לנדוד עד רעננה, כדי למצוא סניף של טאואר. כעובד לשעבר של האוזן השלישית, אני חש תמיד התניה רפלקסיבית שלילית בסיסית כלפי רשתות מסחריות אחרות. אבל חנות היא חנות ומוצר הוא מוצר ופתק ההחלפה היה שלהם, מה לעשות.

 גבעתיים מערך, רמת-גן ליכוד

אני באמצע, אזרח במלכוד,

פעם היו כאן פרדסים, היו עצי זית

עכשיו האדמה רועדת לי מתחת לבית

ניגשתי לאגף המוסיקה הקלאסית. ביזיון. כמה עשרות דיסקים בכמה מדפים המתיימרים לייצג את תחום המוסיקה העשיר ביותר שיצרה התרבות האנושית. ייאוש קל. מה, אתם באמת מצפים שאקנה דיסק במחיר מבצע של לנרד ברנסטיין מנצח על התשיעית של בטהובן? או של סוויאטוסלב ריכטר מנגן באך? עם כל הכבוד לריכטר (ויש כבוד, במיוחד להקלטה הנפלאה שלו לפסנתר המושווה היטב מאותם 10 ימים קסומים בטירת קלזהיים באוסטריה, ביולי 1970), כבר זרמו מעט מים בוולגה ב-40 השנים האחרונות, בכל הקשור לפרשנות יצירות המקלדת של יוהאן סבסטיאן. איפה כולם? איפה כל הביצועים המדהימים שיצאו ב-30 השנה האחרונות? כנראה שאין ביקוש? או שאולי מנהלי הרשת סבורים שאין כזה בנמצא ומעריכים את הצרכנים שלהם כבורים ונמוכי טעם, כאלה ההולכים על בטוח, על השמות הגדולים של המבצעים המתים זה מכבר? הלו, מוסיקה קלאסית זה לא רק לזקנים ולמתים.

תארי לעצמך, את ואני

מטיילים על המזח כשהערב יורד

צעירים עם גיטרות מדליקים מדורות

ואנשים באים ואנשים הולכים

כל הדלתות פתוחות

בשנות חיינו האחרונות

הנמשכות לנצח

בשנים 1998-2001 ניהלתי את חנות המוסיקה הקלאסית של האוזן השלישית. הלקוחות נכנסו לחנות דרך מין מסדרון שהוביל מרחוב שינקין, ישר עד הסוף וימינה בפלדלת. מצד שמאל יכולת להשקיף על האנשים שישבו בחצר הקסומה של קפה כזה. מצד ימין הכניסה לחנות הג'אז ולספריית הוידיאו. החנות הקלאסית, גם אם לא הייתה מאד רווחית, הכילה אוצרות של מוסיקה ושל ביצועים נפלאים, הקפידה להציג את מגוון ההקלטות החדשות ביותר בכל תחום, ממוסיקה עתיקה ועד למוסיקה בת זמננו ושמרה על קהל לקוחות נאמן ולא קטן בכלל, אנשים שלהערכתי גם היום לא מורידים מוסיקה מהרשת ושמחים לרכוש ביצועים חדשים במיטב כספם. כנראה שגם בתחום הזה ניתן לראות את ההתרופפות, את הצמגת שרירי השכל, את עליית הבינוניות ואיתה שקיעתה של הסקרנות. ניחא.

אני יהודי נודד מניו-ג'רזי, ביטניק עם סדק באונה השמאלית

בוכה קדיש מטורף על אמי המשוגעת בקצב הבלוז במנהטן תחתית

משורר יחף מרחף אין לי מולדת העולם הוא ביתי

מיסטיקן מזוקן מעושן לא מכאן מערבב חומרים מתגרה במותי

מה אעשה עם הזיכוי שלי? עשיתי סיבוב בחנות. יש שם מדף בולט עם 25 הדיסקים הנמכרים ביותר נכון לאותו רגע, לדברי הרשת. לצד כל מני שמות מוזרים שחלקם מוכרים לי מאזורים מאותגרי תרבות, חלקם בכלל לא מוכרים, הופיע הדיסק החדש של אהוד בנאי. "ערבב את הטיח, אחמד"?, חשבתי. אהוד בנאי והפליטים? היה טוב בזמנו. לפני הרבה שנים שמעתי, אהבתי ומאז לא הקשבתי לבנאי, השד יודע למה. ראיתי אותו בהופעת אורח של חברים לפני שנתיים. ניתן צ'אנס לדיסק החדש? יאללה, נלך על זה.

 

הדיסק הזה לא יורד לי מהמערכת כבר שבוע. האזנות חוזרות ונשנות מעמיקות את הרושם שיוצרת הארכיטקטורה המצוינת של הטקסטים, הלחנים והעיבודים. חיבור מושלם בין מזרח למערב, מלווה בגעגוע עז לישראל שהייתה ואינה.

צובט את הלב בקינה מלנכולית.

חם. מרגש. יפה.

הנה דוגמית: http://www.youtube.com/watch?v=Y4X9CoCV0FI

אה, וחוץ מזה קניתי גם את גלן גולד מנגן טוקטות של באך. שווה.   

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות מוסיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שובו של היהודי הנודד

  1. tuti הגיב:

    קבל פעמיים סחטיין על התבונה, הרטוריקה המופלאה והוירטואוזיות המילולית. חג אורים שמח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s