הלעיטני נא מן הירוק הירוק הזה

בוכום ירוקה. כל כך ירוקה שבא לך לבכות, כאשר אתה מגיע לכאן מישראל בימיו האחרונים של יולי ים-תיכוני. עד למלחמת העולם השנייה היה האזור הזה (חבל הרוהר במערב גרמניה) מרושת במכרות פחם ומתכות רבים. ידיים אנושיות חפרו את האדמה ברחבי החבל בחפשן אחרי עפרות שונות, מצלקות את הקרקע, פוצעות את הנוף הטבעי. במהלך המלחמה הופצץ האזור בידי בעלות הברית ורובה של בוכום נחרב, כיון שבתחומיה שכנו מפעלים גדולים שהזינו את מכונת המלחמה הנאצית.

בשנים שלאחר המלחמה, ובעקבות התייקרות הדרגתית של תהליכי הכרייה, נזנחה תעשיית המכרות ברחבי חבל הרוהר. אצלנו, יש להניח, האדמה הייתה נשארת מחוללת, עירומה בכיעורה, וללא מחאה של ממש מצד הציבור, אשר, כפי שמלמדנו ניסיון העבר, מתעניין באסתטיקה של הנוף הרבה פחות מאשר מבגודל מסכי הטלוויזיה בביתו פנימה. בבוכום פעלו הרשויות לתיקון המצב ועשו זאת באופן  קיצוני.

ניתן לומר דברים רבים על הגרמנים, על תרבותם ועל "אופיים הלאומי", רובם שליליים, ובוודאי כאשר הם נאמרים מפיהם של קרבנות השואה וצאצאיהם. אבל, יש גם כמה דברים מעניינים וטובים אצל מי שפעמים רבות נתפסים בידינו כמעין אלטר-אגו שלנו, משום מה. אחד מהם הוא היכולת לטוות חזון מרחיק לכת וליישמו באופן גורף. וכך הגו הרשויות הגרמניות את התכנית הגרנדיוזית שבמרכזה שכן חזון הפיכת הארץ הזו, שהייתה חפורה, שסועה ומופצצת, ליער פורח של ממש. המכרות נסתמו ובמקומם נבנו תלים וגבעות מלאכותיות. אלפים על אלפים של עצים ניטעו ועקבות הקטסטרופה מעשה ידי-אדם הועלמו והוחלפו בנוף טבעי, גם הוא מעשה ידי-אדם. אילולא ידע מוקדם על מאפייניו הקודמים של האזור, היה המבקר כאן כיום משוכנע כי הגיע ליער טבעי, שעציו משגשגים, מתרבים ושופעים בקרבו מזה מאות רבות של שנים.

האוניברסיטה של בוכום היא השישית בגודלה בגרמניה. משהו שמזכיר בגודלו את אוניברסיטת תל אביב. גם הארכיטקטורה דומה למדי, ולמעשה שתי האוניברסיטאות חייבות את מקורותיהן לרוח שנות השישים ולתרבות הבטון, שייצגה אז את האופנה האדריכלית וזוהתה עם שאיפות למודרנה, קדמה ו"מדעיות"
פרקטית.

כנסים אקדמיים הם נושא מעניין להתבוננות בפני עצמו, כיון שהפורמט שלהם עונה לדרישות הכפר הגלובאלי, הן במתכונת והן בנוף האנושי הקוסמופוליטי. עם זאת, כנס אקדמי נראה אחרת בכל מקום, ומתוך תלות בתרבות המארחת. מעבר לתכנים ולנושאי הכנס, ההבדלים הבין-תרבותיים ניכרים דווקא בנושאים הקטנים לכאורה הקשורים לאותו איבר סמוי מן העין המנהל את חיינו ביד רמה: הקיבה. אוכל, שתייה והאופן בו אלה מוגשים, הם נושאים שונים בתכלית במדינות שונות. בישראל, כנסים מתנהלים בד"כ באופן מקצועי ביותר בכל הקשור לתוכנם ולרמת המחקר המוצגת בהם. אבל האוכל, והשתייה, וצורת הגשתם של אלה, עדיין מזכירים חדר אוכל של קיבוץ, במקרה הטוב. בגרמניה הסיפור הזה מתנהל בסטייל, כמו שאומרים. מגוון מעדנים, אוכל מעולה, אסתטיקה של הגשה, עידון אירופי מוקפד, וכל אלה באווירה רגילה ולא מעונבת במיוחד.

גם התוכן בכנס הזה הוא עניין ייחודי. במיוחד כאשר הכנס מתנהל באנגלית ובהשתתפות מרצים שאנגלית אינה שפת אמם ואף רחוק מכך. 10 שעות רצופות בכל יום של הרצאות באנגלית המבוטאת בהגיות שונות ומשונות, החל באנגלית-יפנית, עבור דרך אנגלית-גרמנית ואנגלית-קוריאנית ואנגלית-יוונית ואנגלית-צרפתית וכלה באנגלית-איטלקית, יכולות להוציא משלוותו גם את הסטואיקן הגדול בעולם,
ובמיוחד אם הוא ניחן בזוג אוזניים רגישות במיוחד, כמו במקרה שלי. לא פשוט, אך מעניין. חוקרים רבים מרחבי העולם, אשר תחומיהם מגוונים ואינם בהכרח משיקים האחד לשני, אך לכולם מכנה משותף אחד: חקר מדע הדתות.

האחד מפקיסטן, חוקר אסלם ידוע, אחרת יהודיה אורתודוכסית, ראש מכון לחקר מדע הדתות באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. עוד אחד, יווני, פרופסור  מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. אחר, גרמני, פרופסור באוניברסיטת ייל, ועוד ועוד. ואני, הפישר, כמעט הכי צעיר והכי חסר ניסיון מבין כל אלה, ומתקבל באהדה רבה, חום ונחמדות יוצאת דופן, מצרך לא שכיח כלל וכלל בנוף האקדמי הישראלי, רוויי התחרותיות והיצרים העזים.

וכך יכול אדם להתרווח על מושבו, לשכוח מכל טרדות היומיום ולקבל בתמצית כמה וכמה מחקרים מרתקים מתחומים שונים, שחלקם כמעט ואינם בנמצא בישראל: http://www.ceres.ruhr-uni-bochum.de/static/uploads/khk/events/attraction_ii_flyer_klein.pdf

חזרתי המום מעט מכל השפע האינטלקטואלי הזה ומכל הירוק הירוק הזה ומכל החביבות הבלתי נלאית הזו ומכל התרבותיות הקוסמופוליטית הזו, המשגשגת דווקא באותה ארץ שכלכלה בעבר הלא רחוק שנאה ורצחנות. מה אגיד ומה אומר?

ובחזרה בבית. יום שישי בערב, בחוף עם הילדים. השמש שוקעת והים כל כך יפה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הלעיטני נא מן הירוק הירוק הזה

  1. Boaz Cohen הגיב:

    אין כמו הירוק הירוק הזה.

    והגשם.

    והשמיים האפורים.

    אין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s