Jack is back

Jack is back – קווים לדמותו של הסוכן החשאי של שנות ה- 2000

הוא לא שותה אלכוהול. הוא לא מעשן. באופן כללי, הוא לא ממש יודע ליהנות מהחיים. ממנו לא תשמעו רפליקות כמו “Shaken, not stirred”. כאשר הוא נדרש להציג עצמו בפני זרים, הוא מסתפק בשרבוב שם משפחתו מבין שפתיים חשוקות, וכשהוא כבר מתאהב במישהי, אחת לכמה שנים, מדובר בכרוניקה של מוות ידוע מראש, תרתי משמע: מהרגע בו הוא שוכב איתה, זה עניין של שתי דקות לכל היותר עד שהיא תחוסל, במוות לא טבעי כלל וכלל.

כבר עשר שנים הוא אתנו, מאז 2001, מבליח מדי שנה על שישיית די.וי.די. ומכניס אותי ואת אשתי לחרגון חושים לשלושה-ארבעה ימים. ג'ק באואר הצליח לעשות זאת שוב עם העונה השמינית של "24". כבר הרבה מילים נכתבו על הסדרה המצוינת הזו, שעם כל המופרכות בה לוקים תסריטיה, עשויה ברמה גבוהה מאד. דמותו של ג'ק באואר – מעין גיבור-על דו-ממדי ופלקטי למדי, אותו מגלם קיפר סאת'רלנד (הבן של דונלד), עומדת במרכז הסדרה שבמקור נשענה על רעיון מבריק שהפך אותה ללהיט אי-שם בראשית שנות ה- 2000: כל פרקיה, 24 במספר, מתרחשים בתוך 24 שעות, כמעט אחד לאחד (להוציא את הזמן המיועד לפרסומות). האפקט המחשמל בזמנו נראה מעט מיושן בעונה השמינית, אבל המתח עדיין עובד.

כמה שנים טובות לפני שברק אובמה נבחר לנשיאות ארה"ב כבר היה ב-"24" נשיא אפרו-אמריקני. כך נעשו יוצרי הסדרה למעין נביאים, או ממש לקובעי דעת קהל. קשה להעריך עד כמה ליהוק אתני עשוי לשנות את טעמו ודעתו של קהל הצופים, אך לעניות דעתי במקרה זה היו התוצאות ברורות. "24" הפכה לסדרת הטלביזיה הראשונה בהיסטוריה של תעשיית המדיה האמריקנית, בה שחקן אפרו-אמריקני גילם את הנשיא, דבר שכנראה לא היה עולה על הדעת, נאמר, בשנות התשעים של המאה הקודמת. אחרי שלוש עונות עם נשיא אפרו-אמריקני הבמה הוכשרה לעלייתו של ברק אובמה, as seen on TV. ממש כך.

בעונות השביעית והשמינית של "24" דמות הנשיא היא למעשה נשיאה. האם גם כאן מדובר בהכנת דעת הקהל לעלייתה של הנשיאה האמריקנית הראשונה? ימים יגידו. יש להניח שכן. הילרי קלינטון או שרה פיילין? אולי מישהי אחרת, אבל הבמה מוכנה. לפחות ב-"24".

מעבר לביקורת אותה ניתן להרעיף בנדיבות על מופרכות התסריט, למה לנו להתעסק עם שטויות? ג'ק איז בק וזה מה שחשוב. כבר מזמן לא ראיתי על המסך דמות של סוכן חשאי כל כך אטום, אלים בטירוף, עם רגשות של פודל מתבגר, ולמען האמת מחוסר סקס אפיל. בני-עשרה לא ירצו להיראות כמו ג'ק. בנות-עשרה ימצאו את ג'ק משעמם להחריד. ועדיין, בעל כורחך כמעט אתה נאלץ להעתיק נשימה בכל פעם שג'ק סופג כדור, או נמצא כפסע ממוות בטוח. ללא שליטה של ממש אתה פולט אנחת רווחה בכל פעם שג'ק נחלץ מצרה בלתי אפשרית ומחדש את מרדף האמוק שלו לעבר אויביו המרושעים. איך זה קורה? צריך לראות כדי להבין.

בעונה הראשונה של "24" היה הבן הבכור שלי בן שלוש, הבת שלי בת כמעט שנתיים והקטן שלי עוד לא נולד בכלל. אני לא מרגיש שונה מאד אחרי שמונה עונות ועשר שנים. אולי זה סוד הקסם? היכולת להתחבר מחדש לסדרה הוליוודית מטופשת וכך להרגיש צעיר בעשר שנים? האפשרות להפעלת אותם דפוסי תגובה שאפיינו אותי גם אז? הויתור על הביקורתיות והציניות כדי לאפשר לעצמי חוויית מתח שרק אדם צעיר מאד יכול לחוש? אולי. בכל מקרה, ובניגוד למה שציפיתי, ג'ק עדיין כאן. גם בסוף העונה השמינית. חבול, ירוי, מוכה, פליט הנאלץ לעזוב את מולדתו, אולי לבלי שוב. האם הוא עוד יחזור?

ובינתיים, למי שעוד לא ראה, אני ממליץ בכל פה לסלק את הילדים מהבית לשלושה ימים, לנעול את הדלת, לנתק טלפונים, להתמקם על הספה עם אהוב/ת לבכם, להתחבק, להתרפק ולהסתחבק. הכל בסדר: Jack is back!!!

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=l2hqGHHKTS8

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות סרטים וטלביזיה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s