ברכה לשנה החדשה

על הצלחה

 מהי הצלחה? מהם המדדים מהם היא עשויה? עד כמה שלובים בתחושת ההצלחה המשובים שאנו מקבלים מבחוץ? עד כמה קריטית תחושתנו האישית והמענה אותו אנו מספקים לשאלה שלעולם אינה גוועת: האם הצלחנו להתקדם לדרגה גבוהה דייה בסקאלת האיכות הפרטית שלנו?

מערכת החינוך שלנו, על תכניה ההישגיים, בלוויית המסרים הבלתי פוסקים מבית אבא ואמא, שנורא רוצים שהילדים שלהם "יצליחו בחיים", יוצרת עבורנו עולם סגור, בו כמו עכברים הרצים במסלול לעבר קוביית הגבינה הצהובה, אנו מתמכרים למשוב החיצוני. היינו ילדים טובים ולא הפרענו לגננת? מצוין. סידרנו את החדר? מעולה. דיברנו יפה, לא רבנו, לא דחפנו, לא ירקנו ולא השמצנו אף אחד? טוב מאד. ציון 90 בתעודה? לא רע בכלל. ציון 100? כמו שצריך. תמשיך ככה, מותק.

כל זה נובע מתוך מנגנון הישרדות. מעין תחליף לחבטת החדק של אמא פילה על ישבנו של דמבו הקטן שלה כאשר הוא מאחר להתיישר בטור, פן ייפול טרף ללביאה אורבת באפילת הג'ונגל. משוב חיובי מההורים, הגננות, המורים: סיכוי טוב יותר לשרוד את תלאות החיים.

אין מה לעשות. האופן בו אנו נקראים בידי העולם שבחוץ, בעיני החברה, השפעת המדדים השונים המעריכים אותנו הלוך ושוב, כל אלה הם חלק מהתרבות ההישגית שלנו. מבלי לזכות בהערכה גבוהה מכל אלה, לעולם לא נחוש, כפי הנראה, תחושת הצלחה מלאה, כל עוד החלק החברתי הזה פועם בקרבנו.

ועם זאת, הצלחה היא קודם כל צליחת מכשולים. זהו שורש המילה וזו גם מהותה: אין הצלחה ללא התגברות על מהמורות. אדם אינו יכול להצליח מבלי שהתמודד עם קשיים אמיתיים. כל מי שנדמה לנו כמצליחן ולא נאלץ להיאבק כדי להשיג את מטרתו, אינו מצליחן באמת, אלא לכל היותר ילד תפנוקים, או דמוי-רובוט משעמם.

ומעבר לעניינים תלויי-חברה ומותנים אלה, קיים כמובן הסולם הפרטי שלנו. מעין סולם יעקב, בו אנו מטפסים למעלה, מתוך ציפייה להחכמה ולהעמקה, כסוג של פרס אישי ומדד הצלחה פרטי.

אני חושב על יוהאן סבסטיאן באך, המוסיקאי הגדול ביותר שהתהלך עד כה על פני האדמה. שנים ארוכות בלייפציג, כקאנטור של מקהלת הילדים בביה"ס של כנסיית תומאס. קנטטה חדשה כמעט בכל שבוע, למיסה של יום ראשון. בין לבין, המיסה הגדולה (שהוא מעולם לא שמע אותה מבוצעת כהלכה, בהיעדר מספיק זמרים במקהלת ביה"ס) והמאגנום אופוס שלו, המתיאוס פסיון (שנשכח לחלוטין במשך 79 שנים לאחר מותו, והוחזר על ידי פליכס מנדלסון לתחומי עולם התרבות רק בשנת 1829).

איך בדיוק הרגיש באך? הלא ברור שהוא ידע שהוא גאון יוצא דופן. פשוט לא ייתכן אחרת. הוא הכיר את המוסיקה שנוגנה בתקופתו ואת המוסיקאים הקולגות, לפחות אלה שהייתה ביצירתם משמעות של ממש. מה בדיוק עבר לו בראש כאשר הוא שמע על מוסיקאים נחותים ממנו שזכו להוקרה ולהצלחה כלכלית וחברתית? על מה הוא חשב כאשר נאלץ לסבול את מרותם הכלכלית והפוליטית של מספקי מטה לחמו? פשוט זוועה. ועם זאת, האיש עובד כל חייו, מתחתן פעם נוספת לאחר שהתאלמן, מוליד ילדים רבים (ומאבד כמה מהם) ובס"ה נראה שחי טוב, חוץ ממנות המרורים הקבועות שסיפק לו בנו הבכור (והמלחין הטוב מבין ילדיו), וילהלם פרידמן (זה היה אלכוהוליסט ומהמר כפייתי שהסתבך בחובות דרך קבע וחולץ מנושיו פעם אחר פעם בידי אביו האוהב).

אולי הדוגמה של באך צריכה להדריך גם את הנשמות המיוסרות הפועלות בישראל, שהפכה לארץ צללי-הדימויים, באופן המבטא כמדומה את הרעיון האפלטוני על אודות עולם האידיאות באופן מופלא מעין כמוהו? ארץ בה "האח הגדול" הפך למושג מוכר בפי כל, מבלי שאנשים שמעו בכלל על ג'ורג' אורוול ועל 1984, שלא לדבר על קריאתו של הרומן הזה?

אולי הדוגמה של וולטיר הצרפתי היא זו הצריכה להדריכנו? עם המטאפורה הידועה שלו, מפיו של גיבורו קנדיד, על הצורך בעיבוד הגן הפרטי שלנו, כאקט שאם ייעשה כהלכה בידי כולם, יביא מאליו לקיומה של חברה מושלמת?

במצב הדברים הנוכחי, בו הבורים וגסי הרוח אוחזים במושכות השלטון, בו הגזענים מרימים ראשם ומדברים גבוהה-גבוהה, בו ערכי אסתטיקה נשחקו עד דק והומסו במי-חמצן ובפסים של וולגריות, בו אבדה דרכו של רוב הציבור, המסתפק בלית-ברירה במוקיוני הטלוויזיה והסטנד-אפ הנחותים, אלה הדוגמאות בהן אני מוצא נחמה. תנו לי קצת באך. הבו לי מעט מוולטיר. אם כולנו נפעל כך, נעבוד מתוך אהבת האמנות ועם חדוות יצירה, מבלי לחשוב על תמלוגים והדרנים, אם כולנו נעבד את גננו הפרטי (גם אם באופן מטאפורי וגם אם פיזית, ממש, אם התמזל מזלנו להחזיק בפיסת אדמה פרטית), מטבעו של המצב להשתנות. עוד יבוא היום ובו נצלח את הקשיים. שיהיה בהצלחה.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על ברכה לשנה החדשה

  1. תמי ינאי הגיב:

    אייזיק,
    מה שכתבת מנחם ומעודד. כשמסביב שפל, אין כמו היאחזות באותם גדולי רוח שמהדהדים גבוה גבוה מכל כולם.
    שנה טובה ומתוקה של הרבה רגעי יופי אמיתי, איכות ויצירה הנובעת מהמקום האמיתי והאותנטי.
    ממני,
    תמי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s