בראשית, שני פרקים ראשונים

בראשית, פרקים א-ב

כמו ילד בחנות ממתקים. כך אני מרגיש עם שני הפרקים האלה. עולמות שלמים של אסוסיאציות, המובילות לתלי-תלים של ספרים, שירים, הגות וביטויים צרובים בתודעה הקולקטיבית של כמה וכמה תרבויות. מאיפה להתחיל? מה אני יכול כבר לכתוב ולהוסיף על משפטים כמו זה: "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"? או "על-כן יעזוב איש את-אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"? קטונתי.

אז אתחיל מזיכרון.

הגעתי לבית הספר "התיכון החדש" בתל אביב בכיתה י'. זו הייתה מהפכה של ממש. לא עוד תלבושת אחידה. התלמידים קוראים למורים בשמותיהם הפרטיים. אווירה של מסורת במעלה ובמורד גרמי המדרגות הישנות. הרבה נערים ונערות נחמדים ונחמדות. ובין כל המורים אחד בשם דב בן-אליעזר. המורה לתנ"ך וללשון. כשהכרתי אותו הוא כבר היה אדם מבוגר. הוא היה המורה של אמא שלי, כאשר היא למדה באותו בית ספר, אתם מבינים?

דב לא היה מורה טוב במיוחד, בכל מה שקשור ליכולת העברת החומרים, כאשר המטרה היא השגת ציונים טובים בבחינות הבגרות. אבל הוא היה מורה יוצא דופן באופן בו פנה אל ילדים בני 15-16, כאל אנשים בוגרים, הראויים ואף מחויבים לעיסוק כמו-אקדמי בחומרים שבדרך כלל מטופלים באמצעות טאבו זה או אחר.

חישבו על שנות לימודי התורה והתנ"ך הארוכות. חישבו על שורה של שרי ושרות חינוך העושים הון פוליטי על גבם של התלמידים ומשתמשים בהדרת הכבוד לה זוכה (עדיין) לימוד התנ"ך בקרבנו, כדי להעמיס על התחום האומלל הזה את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם. כל אחד והתנ"ך שלו. את אלה התנ"ך משמש כדי להמחיש את זכותנו על הארץ. את אלה כדי ללמד שירה. אלה רואים בתנ"ך מכשיר מעצב תודעה, ואלה שואפים להנחיל מודעות לערכי התרבות היהודית. שמאל וימין ומכל צד מונפים קרדומים לחפור בהם נתיבים, בשבילים הלא נגמרים של אינספור מילות התנ"ך.

שיעור התנ"ך הראשון שלי עם דב בן-אליעזר לא עירב קרדומים, גם לא הטפות, וכמובן שגם לא משנה פוליטית כזו או אחרת. זה היה שיעור מאד פשוט, במהלכו כל הכיתה קראה את פרקים א ו-ב בספר בראשית. נשמע פשוט, נכון?

השיעור האחד הזה שינה אותי, כפי שאף שיעור אחר, בשום כיתה בבית הספר, וגם לא באוניברסיטה, הצליח לעשות. בסיומו של אותו שיעור הבנתי כי ספר בראשית מכיל חומרים מספרות מיתולוגית קדומה יותר, כי מוטמעים בו שמות של אלים, כמו תיהמת השומרית, שהפכה לתהום אשר מעליה מרחפת רוח אלוהים, או ישויות מיתולוגיות אחרות מבית היוצר של מסופוטמיה, מכורתו של אברהם אבינו, כמו "התנינים הגדולים", אותם טורח מחבר בראשית להזכיר בשמם, כמעין התרסה נגד המיתולוגיה השומרית, על מלחמות האלים שלה, בניגוד לניסיון הגאוני והמוצלח לייצר סדר עולמי חדש, מונותיאיסטי, שבו יש מקום רק לאל אחד.

אני יודע שלחלק מאתנו הדבר ברור. אבל, אני יודע גם יודע שלחלק משמעותי מאד מתושבי ישראל היהודים, אלה שלמדו תנ"ך שנים ארוכות בבית הספר, אין שמץ של מושג בהקשר לעניין זה, לטוב ולרע. לי זה שינה באופן מוחשי את תפיסת הזמן ההיסטורית, באופן חסר תקנה. במבט לאחור, אני חושב שחלק נכבד מההחלטה שלי ללמוד היסטוריה נבע מהשיעור הזה, בתחילת שנת הלימודים של כיתה י', במהלכו הבנתי לראשונה כי אפשר להטיל ספק בכל מה שלמדתי עד כה, וכי גם לתרבות העתיקה שלי, זו שלכאורה נמצאת מעל לכל ויכוח, יש מקורות קדומים, זרים, פוליתיאיסטיים, מסתוריים. אז באיחור של 30 שנים, תודה רבה, דב בן-אליעזר.    

כמה תובנות פרטיות. אני מתנצל מראש על דישה במובן מאליו, בחלק מהדברים:

1. העולם נברא במילים: "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור"; "ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך קרא לילה". רק לאחר שאלוהים קורא לכל פרט בבריאתו בשם ייחודי לו הוא מתרצה: "וירא אלוהים כי טוב". ומהאל לבני האדם: המילה היא הכוח הבורא הבולט המבדיל בין האדם לבין בעלי החיים או איתני הטבע. אנו היחידים המדברים, כותבים ובוראים עולם במילה.

2. העולם נברא בשלבים הגיוניים, על פי תכנית מסודרת שמטרתה יצירת סביבת מגורים אידיאלית עבור נזר הבריאה, האדם. כמה נוח. כמה אגוצנטרי. האם מכאן מתחיל הרס כדור הארץ? הלא הגיוני היה להניח שאם אכן העולם הוא ביתנו, השייך לנו, שנבנה עבורנו, היינו אמורים לשמור עליו טוב יותר? כנראה שלא. אנחנו אמונים על שמירת חפצים שאינם שייכים לנו, הרבה יותר משמירה על שלנו, כי הרי זה כבר שלנו ואין צורך במאמצים והישגיות כדי לנכס לרשותנו את מה שכבר שם.

3. האדם נברא צמחוני: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל-הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי זורע זרע לכם יהיה לאכלה". שום מילה על שניצל או סטייקים. 

4. הגבר והאישה נבראו יחדיו, על פי בראשית א'. בפרק הבא מיד אחריו, האישה נבראה מצלעו של האדם. אז מי צודק? האם אלוהים של פרק א' שוויוני יותר מזה של פרק ב'? ואולי, כמאמר חלק מהפמיניסטיות או מאמינות דת-האלה אלוהים בכלל אינו זכר?

5. השמש, הירח והכוכבים נבראו קודם כל כדי שנדע מהם השעה והתאריך: "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים". אני לא יודע אם חשבתם על זה, אבל בשפות רבות ימי השבוע נקראים על שם גרמי שמיים שונים. זה התחיל במסופוטמיה, שם המציאו את השבוע, המשיך לאימפריה הרומית ומשם, לפחות חלקית, הוטמע בתרבויות אירופה. יום ראשון, Sunday באנגלית, או Sonntag בגרמנית, הוא יום השמש. טוב, זה ברור. יום שני, Lundi בצרפתית, הוא יום הירח. יום שלישי, Mardi בצרפתית, הוא יומו של מאדים, הלא הוא מארס. יום רביעי, Mercredi בצרפתית, הוא יומו של כוכב חמה, או מרקורי. יום חמישי, Jeudi בצרפתית, הוא יומו של יופיטר. יום שישי, Vendredi בצרפתית, הוא יומו של כוכב נגה, או ונוס, ושבת, הו השבת, Saturday, היא כמובן יומו של סאטורן, שבתאי בעברית. מה קדם למה? לוח ימות השבוע או בראשית א'? האם לשבתאי קראו כך כי הוא זוהה עם היום השביעי, או שמא שמה של הפלנטה הזו הוא המקור לכינויו של היום השביעי? או אולי מקורה של השבת ביום השביעי של השבוע האכדי, אותו יום שנקרא "שבתו"?

עד כאן, בינתיים. עוד מעט מגיעים לגן-עדן.   

  

    

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה שנת קריאת התנ"ך. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על בראשית, שני פרקים ראשונים

  1. ינאי זלצר הגיב:

    נפלא, אתה מלך.

  2. איילת מוהר הגיב:

    "עד כאן, בינתיים. עוד מעט מגיעים לגן-עדן."

    נהדר. פוסט מרתק, במיוחד ההערות בסופו. אתה כותב נפלא.

  3. תמי ינאי הגיב:

    היי אייזיק,
    שיעור ההוא הראשון מזכיר לי שיחה שהייתה לי עם דודתי כאשר סיפרתי לה על קין והבל, פתאום הכל נעשה מאד אנושי וקרוב, עם רגשות ותהיות ולא רק סיפור "אלטע זאכן". אלו רגעי מפתח, כאשר במקום להכנס לאיזה לופ לעוס, מישהו מפנה את תשומת ליבנו לקריאה חרת, בין אם אישית ובין אם צופנת בחובה רבדי תרבות רבים.
    ריבונו של נשמע מפיך כמו "השען הגדול". רואה את המכלול אך גם יורד לפרטים, כפי שנאמר במשפט הבנאלי אך כמה רלוונטי כאן ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים".
    ולכוחה של המילה, את העניין הזה לקחו אחינו הנוצרים עוד צעד קדימה ואמרו: "בראשית הייתה המילה". איזו עוצמה יש למילים ליכולת שלהן ליצור מציאות!
    שבת שלום ולהשתמע בקרוב, גם כאן.
    🙂
    תמי.

    • isaaclubelsky הגיב:

      "אחינו הנוצרים" האלה היו בכלל יהודים, לא? אבל את בוודאי צודקת. עד כמה שאני זוכר, הבשורה ע"פ יוחנן נפתחת במילים "בראשית היה הדבר". תלי תלים של פרשנויות נכתבו על ה"דבר" הזה, שבעצם מקביל למושג ה"לוגוס" היווני. כך או כך, מעניין כי בסופו של דבר הכל חוזר ומנקז לרמת המופשט ביותר, שהוא גם הבסיסי ביותר.

  4. שי הגיב:

    שבתאי הוא כוכה הלכת השביעי ע"פ מפת השמים של תלמי
    1- ירח
    2- שמש
    3- כוכב חמה
    4 – נוגה
    5 – מאדים
    6 – צדק
    7 – שבתאי

    • isaaclubelsky הגיב:

      תודה על המידע, שי.
      בכלל, קשה לפעמים לדעת מי השפיע על מי בעולם העתיק. פתולמיאוס (הלא הוא התוכן תלמי) חי הרבה לאחר שהתוכנים השומרים והבבלים גילו את תגליותיהם. גם במפת השמים המסופוטמית זה היה סדר הפלנטות, עד כמה שאני זוכר, ובס"ה זה די טבעי, בהתחשב במרחקיהם מהשמש. לתמונת מערכת השמש (או מערכת כדור הארץ, ליתר דיוק, בתקופה בה האמינו כי הכוכבים סובבים אותנו…) יש משמעות רבה גם באסטרולוגיה, מן הסתם, אך גם בתחומי הרפואה והמאגיה, ועל כך אולי אכתוב כאן משהו בהזדמנות.
      שבתאי הוא כוכב המלנכוליה, פטרון אנשי הרוח, ומכאן יש לי סימפטיה רבה כלפיו 🙂

  5. תומר הגיב:

    אייזיק שלום! ראשית הדברים שכתבת לכשעצמם מעניינים ומרתקים. הסיבה לתגובתי היא כי דב בן אליעזר היה סבי. שמחתי לשמוע את המילים החמות שכתבת. אף פעם לא נמאס לי כנראה לשמוע את זה…
    במידה ויש לך תמונות או סיפורים נוספים אשמח כמובן באם תוכל לשתף אותי בכך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s