הכלב של שרית חדד והחברה של ציון ברוך

 

הכלב של שרית חדד והחברה של ציון ברוך

הרשימה מתארחת במקביל בבלוג של בועז כהן, "לונדון קולינג":

http://www.notes.co.il/boaz/32267.asp

 

לפני כמה ימים התקשר אלי חברי הטוב בועז כהן. בדיוק סיימתי הרצאה מפרכת על תרומתו של הרצל להבניית השיח הדמוקרטי הציוני וכמו תמיד היה נעים לשמוע את קולו העולץ: "הציעו לי להשתתף במשחק טריוויה שישודר בערוץ 2. הפרס הוא מיליון שקלים. צריך שניים לטנגו הזה ואני רוצה שאתה תהיה הפרטנר שלי במשחק".

די, אמרתי. זה ערוץ 2. אין סיכוי שמישהו כמוני או כמוך יוכל לזכות שם במשחק טריוויה. גם אם פה ושם תהיה שאלה אינטליגנטית, כזו שבאמת מאתגרת השכלה, ידע כללי וסתם יכולת דדוקציה, הרי שבוודאות רוב השאלות יעסקו בסלבריטיז ובמוסיקה מזרחית. גם אני וגם אתה ניפול בגדול, נוצג באופן רחוק מלהחמיא, ובקיצור – פדיחה מכל כיוון אפשרי.

"אני אתקשר למפיקה ונברר במה בדיוק מדובר", אמר בועז.

כעבור כמה ימים הגיע הטלפון מהמפיקה הסימפטית והצעירה, שסיפרה ש"בערוץ 2 נעשים מודעים יותר ויותר לדימוי הרע והנמוך שיצא להם בקרב האליטות" (באמת מעניין למה) וכי קברניטי הערוץ מובילים קו חדש, במסגרתו יינתן משקל גדול יותר למה שמכונה בטלוויזיונית "סוגה עלית" (כלומר, תכניות גבוהות מצח). בין השאר, משחק הטריוויה המדובר הוא ניסיון שכזה לשפר את הדימוי הנמוך ממנו סובל הערוץ ולפנות לקהל יעד איכותי יותר מזה המאפיין אותו כעת.

כבר אמרנו בי.בי.סי? כבר הזכרנו את  ערוץ 1 בימי הזוהר? כבר דיברנו על טלוויזיה איכותית, הפונה לאנשים משכילים? 

זהו, שככה בערך זה נשמע. שעשועון טריוויה ברמה גבוהה, כזה שלא יבייש אותנו, כזה שאולי אפילו נוכל להרוויח בו קצת כסף, אם רק נגיע ערניים, אם רק ישאלו אותנו משהו על התפלגות נורמלית ופעמון גאוס, איך נקרא האלבום הרביעי של לד זפלין, מי היה אדוארד בולוור-ליטון, מה היה סרטו הראשון של אורסון וולס או מי היה ג'ורג' בסט ומי היתה בתו היחידה של יעקב אבינו, יהיה בסדר. בהיסטוריה, פוליטיקה, מוסיקה, ספרות, אפילו ספורט – כל עוד לא מדובר באלופים אולימפיים בזריקת דיסקוס והטלת חנית בשנות החמישים – יש לנו ידע לא רע.     

"טוב, בסדר", סיכמנו. נלך לתכנית.

יום שלישי בבוקר. מפיקות צעירות תוססות בנות 25 ומטה. שיער ארוך,  ג'ינס וכפכפים עם ציפורניים צבועות באדום. תחקירנים לא מגולחים. לצדם שוצפים המתמודדים על מקום בשעשועון. אנשים רגילים המנסים לזכות ברגע התהילה הוורהולי שלהם. מגיעים כאילו היה זה הרגע שלפני פרוץ המבול, זורמים פנימה, אל תיבתו של נח, זוגות זוגות. גברים ונשים, חברים וחברות. רק אנחנו שני גברים. חברים. מה, לא בסדר? אולי לא? 

נותנים לנו טפסים. כמו בצבא. חותמים על הסכמי סודיות. מבלי לקרוא את האותיות הקטנות. אין זמן. יש מתח באוויר. עוד מעט ניבחן על מידת בקיאותנו. זה אנחנו ו- 22 שנות הלימודים הארוכות. ביחד עם שנות הסבל של בועז זה בטח הרבה יותר. אין מקום לטעויות.

הנה, זה מגיע. רגע האמת שיצרוף אותנו באישו הלוהטת ויבהיר באחת האם אנחנו מספיק טובים, נבונים, חכמים, מוצלחים וזריזים. התזמון, שלושה ימים לפני יום כיפור, נראה לפתע כמתוכנן מראש בידי המאסטרמיינד העומד מאחרי הפקת השעשועון שיהפוך את ערוץ 2 לטלוויזיה לאנשים חושבים. גם חושבים וגם עם מיליון שקל בארנק. נהדר.

מטרת השלב הראשון הוא לסנן את בעלי התחפושת ולהשאיר בפנים רק את החכמים באמת. 20 דקות ו- 62 שאלות. מתחילים.

נאלצתי לנחש את התשובות למחצית מהשאלות. לצד "מה קדם למה, רצח קנדי או משבר הטילים בקובה", היו שלושים שאלות שפשוט לא ידעתי לענות עליהן. לא בגלל התרגשות שאחזה בי לפתע. הסיבה לבורותי המדהימה הייתה שכחצי מהשאלות שמטרתן ניפוי הכושלים, באקט דרוויניסטי מובהק של ברירה-טבעית, עסקו במוסיקה מזרחית ובתכניות טלוויזיה איומות שמעולם לא ראיתי. נשבע, בחיי אלוהים.

"מי הייתה החברה הקודמת של קובי פרץ?" אתם מבינים, גם אם הייתי יודע מי זה קובי פרץ זה לא מספיק, כי אני חייב לדעת מי החברה הקודמת שלו, כלומר, לא הנוכחית, זו שכולם כמובן יודעים מי היא, אלא האקסית. אני אומר לכם, קובי פרץ הזה מככב. אולי אחליף גם אני את שמי למשהו עם צליל יותר קליט, כמו "אייזיק פרץ"? או אולי "יקי פרץ"? או שמא "יקה פוץ"? ברור שאז כולם יידעו מי הייתה החברה הקודמת שלי.

שאלה נוספת: מי מגלמת את דמותה של הנרקומנית/הזונה/השתיינית/הנפקנית (לא ממש במילים ובסדר האלה בהכרח) בסדרת הטלוויזיה אחד העם 101 – יש כזו סדרה. אני יודע. לא צפיתי בה מעולם, אבל אני קורא עליה ביקורות ב"הארץ", כשאני שותה את הקפה השני של הבוקר.

אז איך קוראים לכלב של שרית חדד? ובאיזה תפקיד התפרסמה הכוכבנית המטומטמת ההיא וההיא לפני שהפכה לדבר האיום והנורא שהיא היום? וה-שאלה שהפילה אותנו: "מי מהבנות הבאות לא יצאה עם ציון ברוך?" (לא היה לי מושג מיהו אותו ציון ברוך. עוד זמר מזרחי מצליח? מתברר שלא). וכן הלאה וכן הלאה.

בהכנה לקראת הצילומים ביקשו מאתנו לכתוב מה התרומה האפשרית שלנו כצמד מתחרים בתכנית. כתבתי ככה: "נהיה הנציגים של האופציה התרבותית". איפה. אין סיכוי שיקבלו אותנו. אולי היה סיכוי אם קובי פרץ היה משחיל איזו מילה טובה להפקה.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה החיים באופן כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s