אשת המסתורין: הלנה בלווצקי/גרהרד והר

 

אשת המסתורין: הלנה בלואצקי – חלוצת התיאוסופיה, חייה ופועלה

גרהרד והר. תרגם מגרמנית: בנימין בן-צדוק. הוצאת הומני, 107 עמודים, 50 שקלים

 

דיוקנה של הלנה פטרובנה בלווצקי, מי שייסדה (עם הנרי סטיל אולקוט) את האגודה התיאוסופית בניו-יורק בשנת 1875, ממשיך לרתק עד היום את דמיונם של המתעניינים באזוטריה מערבית. בלווצקי, אחת הנשים הצבעוניות והמסתוריות יותר שפעלו בזירה הספיריטואליסטית של שלהי המאה ה- 19, נולדה באוקראינה ובמשך שנים רבות ערכה מסעות חיפוש רוחני ברחבי העולם. לדבריה, אף הגיעה לטיבט, שם נחנכה בידי ישויות על-אנושיות, אותן כינתה מהטמות, או מאסטרים. לפי בלווצקי, המאסטרים האלה משתייכים לגוף הנקרא "האחווה הלבנה הגדולה". בתום חניכתה, הם הורו לבלווצקי לשוב למערב ולהקים את האגודה התיאוסופית, כדי שזו תפיץ את משנתם לקראת עידן חדש הממשמש ובא. לאחר פרסום ספרה הראשון, איזיס החשופה (1877), העבירה בלווצקי את מרכז פעילותה להודו בשנת 1879, שם שהתה עד לשנת 1885. מאז ועד למותה, בשנת 1891, חייתה בלווצקי באירופה, ובעיקר בלונדון, שם נהנתה בשנותיה האחרונות מ"קיץ אינדיאני" של ממש, שהתבטא בחיבור מספר ספרים משפיעים (ביניהם הדוקטרינה הסודית, 1888), הוצאת כתב-עת בשם לוציפר והיכרות עם כמה דמויות מפתח בחברה הבריטית, ביניהן אני בזנט, שנעשתה מאוחר יותר ליורשתה בהנהגת האגודה התיאוסופית.

 

בלווצקי הטביעה את חותמה על התקופה הויקטוריאנית, בה העיסוק בעולם-שמעבר ובספיריטואליזם נתפס בחוגים רבים כאופנתי ולגיטימי. חיבוריה הרבים והמשפיעים יצרו עניין רב בנושאים אלה ותרמו לפריחת העיסוק בתורת הנסתר, הן כאלטרנטיבה לאמונה דתית בתקופה שאופיינה במשבר אמונה עמוק, והן כמענה לשאלות קיומיות שנותרו לא פתורות בעידן שידע דווקא התקדמות מדעית וטכנולוגית מואצת.

 

אך מעבר לכך, נדמה שתרומתה המרכזית של בלווצקי התמצתה ביצירת המסד לתופעה החברתית והרוחנית הנרחבת המכונה בימינו "העידן החדש" (New Age). בין שאר פועליה, בלווצקי הייתה הראשונה שיצרה באופן מסודר את הסינתזה בין מחשבת המזרח למחשבת המערב, וכך כוננה במו ידיה את אחד הנדבכים המרכזיים של מחשבת העידן החדש. האמונה כי המזרח, כטריטוריה גיאוגרפית כוללת, מכיל בקרבו סודות אשר עדיין לא נחשפו לעיני מערביים, הפכה בעקבות בלווצקי לפופולארית מאד, מה שהקל על חדירת תורות ופרקטיקות רוחניות-גופניות שמקורן במזרח הישר לתרבות היומיומית של תושבי המערב. מעבר לכך, יש לזכור כי בלווצקי העניקה עדיפות כרונולוגית וערכית לתורות שמקורן במזרח, וכך הפכה על פיה את המשוואה המקובלת עד אז, לפיה תרבויות המזרח, ובעיקר התרבות ההודית, מנוונות וירודות בהשוואה לתרבות המערבית. בהקשר זה, פעילותה תרמה גם לשיפור בדימוי העצמי הנמוך שאפיין את ההודים במאה ה- 19, בעת שנשלטו בידי האימפריה הבריטית. אין ספק שלפעילות התיאוסופית היה תפקיד מפתח בהקמת התנועה הלאומית ההודית וביצירת אידיאולוגיה לאומית גאה, שבסופו של דבר שימשה כמסד לתנועת השחרור ההודית הלאומית שהביאה לסילוק הכובש הבריטי ולעצמאותה של הודו בשנת 1947.

 

ספר קטן זה מספר באופן חביב את סיפור חייה של בלווצקי, המתואר כרונולוגית ובאופן אוהד מאד ונטול כל ביקורתיות. תורתה מוצגת כאן ללא מידה כלשהי של ספקנות, באופן שלדעתי עשוי להפריע מעט לקורא המשכיל. קוראים המחפשים להעשיר את ידיעותיהם על אודות בלווצקי עשויים למצוא את הספר מהנה, בעיקר בשל היעדר מתחרים בשפה העברית על מדפי חנויות הספרים. אלה המעוניינים בחוויית קריאה ביקורתית, מדעית ואולי אף יותר רציונליסטית, ייאלצו לאתר את מבוקשם בספרות המחקר הרלבנטית, הכתובה בעיקר באנגלית.

 

הספר נכתב בשנת 2005 בידי אנתרופוסוף ותיק (גרהרד והר נולד בשנת 1931 וכתב בעבר ספרים רבים על מגוון נושאים אזוטריים), והודפס במקור (בגרמנית) בהוצאה אנתרופוסופית בדורנאך, שווייץ. רודולף שטיינר, שייסד את האגודה האנתרופוסופית בשנת 1913, היה קודם לכן מבכירי התיאוסופים בעולם ואף כיהן כמזכיר הפלג הגרמני של האגודה, עד לשנת 1912, במהלכה נתגלעה מחלוקת בלתי ניתנת לגישור בינו לבין אני בזנט, יורשתה של בלווצקי. מקור המחלוקת היה קשור, בין השאר, בחוסר נכונותו של שטיינר לאמץ את פולחן מורה-העולם (ישות מיתולוגית שלפי אמונת התיאוסופים התגלגלה באותה עת בגופו של הנער ההודי ג'ידו קרישנהמורטי) ובדחייתו את מסדר כוכב המזרח, אותו הקימה בזנט כדי לקדם פולחן זה. בעקבות המחלוקת עם בזנט ייסד שטיינר את האגודה האנתרופוסופית, וגרם לפרישה של רוב חברי האגודה התיאוסופית דוברי הגרמנית לטובת תנועתו החדשה. למרות זאת, שטיינר המשיך להעריך באופן חיובי את בלווצקי עד סוף ימיו. עדות לכך נמצאת בעניין אותו מעוררת בלווצקי בקרב אנתרופוסופים עד ימינו ומכאן גם הסיבה להוצאת הספר בידי מחבר ומו"ל אנתרופוסופים.  

 

הערה קטנה: ההתייחסות לבלווצקי במהלך רוב הספר נעשית בשמה הפרטי: "הלנה כתבה", או הלנה ידעה", באופן שלדעתי לא מוסיף כבוד לגיבורת הספר. בנוסף, המתרגם ראה לנכון לשבץ בגוף הטקסט עשרות הערות שלדעתו רלבנטיות עבור הקוראים הישראלים. ייתכן והיה עדיף שלא לשבץ בכלל הערות אלה, או לחלופין לשלבן כהערות שוליים בתחתית העמוד. התרגום נעשה בסך הכל כהלכה, למעט מספר מעידות, הקשורות בעיקר להגייה לא נכונה של מושגים ושמות. לדוגמה: "אריה סמאי" (עמ' 37), היא לא אחרת מה"אריה סמאג'" (Arya Samaj), תנועת הרפורמה הניאו-הינדואית של דיינאנדה סראסוואטי.

 

פורסם במקור באדם-עולם (גיליון 12, קרית טבעון, יולי-אוגוסט 2010),  62-63.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורות ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s