ספרות זולה

ספרות זולה

 

אדם יכול לאסוף דברים רבים. בולים, קופסאות גפרורים, עטיפות של קרמבו. יש כאלה שאוספים מזכרות מטיולים. יש כאלה שאוספים יצירות אמנות ויש מי שאוספים ספרים. אספנות מלמדת לא מעט על האספן ואף על העידן בו הוא חי. קיים פער משמעותי בין איסוף של יצירות אמנות חד-פעמיות לבין איסוף של פריטים מייצור המוני. יש הבדל עצום בין אוסף תקליטי ויניל לבין אוסף דיסקים וכמובן שגם בין בעליהם. העטיפות הגדולות, המחביאות בתוכן גיליונות קריאים ועליהם טקסטים של ממש, משדרות משהו בעל נוכחות עמידה בפני שיני הזמן. זאת בניגוד למוצרי הפלסטיק הדיגיטאליים, המקרינים אנטי-אספנות ברורה, שכל כולם צעד קטן לפני אחסון של קבצים במחשב.

 

יש כמה מכנים משותפים לסוגי האספנות השונים. ביניהם בולט הניסיון לשימור זיכרונות, בין אם פרטיים ובין אם כאלה המלמדים על תקופה, שהקשריהם התרבותיים גדולים יותר מחייו של האספן עצמו. באותה מידה, אספנות היא לעתים ניסיון לבריאת מיקרו-קוסמוס בו אתה קובע את החוקים, כקריאת תיגר נגד עולם מנוכר ולא תמיד מובן. עם זאת, ישנה גם אספנות ברוכה, המלווה תהליך של רכישת ידע. כזו למשל היא אספנות של ז'אנר מוזיקלי מסוים, המביאה את האספן להיעשות למומחה בתחומו. ככה בדיוק למדתי המון על מוסיקה, קלאסית, ג'אז, רוק. 

 

דבר נוסף המחבר בין אספנים שונים הוא תמונה ברורה למחצה, העולה בראשם כאשר הם מדמיינים כיצד האוסף שלהם אמור להיראות לכשיושלם. ניתן לומר כי כל אוסף רציני יישאר תמיד בגדר בבואה של חזון שלעולם לא יהפוך למציאות. לפיכך, כל עוד נמשך האיסוף, האוסף אינו גמור. האספן המתמיד לעולם לא יהיה שלם עם האוסף שלו. אספנות אמיתית מסתיימת רק עם בוא המוות.  

 

אספנים הם, לרוב, אובססיביים ורכושניים. הדבר האחרון שיעניק אספן אמיתי למישהו אחר הוא פריט מתוך האוסף שלו. מבחינתו, הדבר משול להטלת החתיכה האחרונה של פאזל שטרחת עליו שבועיים היישר לתוך האח הבוערת. אתם בוודאי מבינים את זה אם ניסיתם פעם לשאול משהו מאספן. להיות אספן, או להכיר אספן אמיתי מקרוב, זה כאב ראש לא קטן.

 

נטיות האספנות שלי התגלו כבר בגיל צעיר, עם אוספים מכובדים של גוגואים וקלפי "העולם המופלא". לאחר שפג קסמם של אלה, עברתי לאיסוף ולקיטלוג של מוסיקה, עד שיום אחד החלטתי להיפטר ממשקלו של אוסף התקליטים שלי. האוסף הבא בתור היה הספרייה שלי, שהכילה מכל הבא ליד ופוזרה בנחת ובתהליך אטי ומתמיד בין ידיים שונות. בשורה התחתונה, הבנתי כי עדיף לי לחיות בין כתלים ריקים ולא לשעבד את עצמי לבבואות חומריות של היצירות שבאמת עניינו אותי.

 

ועדיין, דברים מסויימים עדיין עושים לי את זה. למשל, כתבים של סופרים וויקטוריאניים מוזרים, שהבולט בהם הוא הלורד אדוארד בולוור-ליטון, מחברו של אחד מרבי-המכר ההיסטריים של המאה ה- 19, "ימי פומפיי האחרונים".

בולוור-ליטון היה מדינאי וסופר שעסק באופן פרקטי בתורת הנסתר. ספרו, "זאנוני" (Zanoni), הזין כמה מהאתוסים המכוננים של הניו-אייג' המודרני. ספרו האחרון, "הגזע הבא" (The Coming Race), נחשב לאחד מאבות הז'אנר המודרני של ספרות המדע הבדיוני,

 וזה בדיוק הספר שלפני כמה שנים החלטתי שיהיה שלי.

לא אחת מהמהדורות החדשות, אלא המהדורה הראשונה, זו שיצאה בעילום-שם, בשנת 1870, היא ולא אחרת. אפשר לשים יד על עותק כזה דרך האינטרנט, אך בדרך כלל המשמעות היא פרידה מחופן מכובד של מזומנים. אספן אמיתי יעדיף להשיג את מבוקשו בזול.

 

כשהייתי בפעם האחרונה בלונדון הרגשתי כי הזמן בשל. לא היה לי מושג היכן וכיצד, אלא רק כי "הגזע הבא" יחזור איתי לארץ. נכנסתי לסיבוב הקבוע ב- Foyles – חנות ספרים המצוייה בדרך צ'רינג קרוס 113 – 119 ולפי ספר השיאים של גינס היא חנות הספרים הגדולה בעולם מבחינת שטחי המדף שלה, ומספר הספרים המוצגים למכירה. ב"פוילס" מצאתי את המהדורה החדשה של הספר, עם הקדמה מאת סופר המדע הבדיוני בריאן אלדיס. קניתי, נו מה? לכל היותר אתן אותו מתנה למישהו. בחנויות יד-שנייה מצאתי עוד עותקים, ממהדורות ותיקות יותר, שהמוקדמות בהן תוארכו לשנות התשעים של המאה ה- 19, כאלה שנמכרו בכמה פני, הודפסו על נייר גרוע ובפונט זעיר, ונועדו לספק את תאוות ההשכלה של המעמדות הנמוכים המתעוררים.

 

ביום האחרון, בזמן שארזתי את חפצי, התייאשתי והבנתי כי אני צריך להשלים עם המציאות המרה. כדי לשרוף את השעות האחרונות, יצאתי לסיבוב בשוק של קמדן. בשוק האורוות, בחנות שמכרה מנורות לבה משנות הששים, עמדה כוננית עמוסה בספרים מרקיבים. עלעול קצר העלה בחכתי מהדורה המונית של "ימי פומפיי האחרונים", לצד כמה רומנים זניחים אחרים של בולוור-ליטון. באותו רגע הבנתי מהו לעג לרש. כש"פומפיי" מתחת לזרועי פניתי ללכת, אך לפתע קלטתי בזווית העין חנות אנטיקות שגם בה עמדה כוננית ספרים. הסתכלתי מקרוב. כרעתי ברך. הפסקתי לנשום. לא ייאמן. מדף שלם של כל ספריו של בולוור-ליטון וכולם במחיר נמוך עד גיחוך. מצד שמאל, שמוט ומהוה, ראיתי את "הגזע הבא". פתחתי את הספר. המהדורה הראשונה. בעילום שם. עם ההקדשה המפורסמת לפרופסור פרידריך מקס מילר.

קניתי. 5 פאונד.

 בבית, בישראל, התלבטתי. אחרי כמה דקות נפל הפור. למחרת נתתי את הספר במתנה למישהו שהבין את גודל המציאה. אתם מבינים, אני לא אספן אמיתי.              

 

  

                                                                    

 

  

 

 

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה על אהבת ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ספרות זולה

  1. ענבל הגיב:

    ואוו, ואחרי המקרה הזה אתה עדיין אתאיסט?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s